|
|
עמוד:151
אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה: תהלים פד, ה אשרי העם שככה לו, אשרי העם תהלים קמד, טו שיהוה אלהיו: תהלה לדוד תהלים קמה ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד: בכל יום אברכ ,jואהללה שמך לעולם ועד: גדול יהוה ומהלל מאד, ולגדלתו אין חקר: דור לדור ישבח מעשיך, וגבורתיך יגידו: הדר כבוד הודך, ודברי נפלאתיך אשיחה: ועזוז נוראתיך יאמרו, וגדולתך אספרנה: זכר רב טובך יביעו, וצדקתך ירננו: חנון ורחום יהוה, ארך אפים וגדל חסד: טוב יהוה לכל, ורחמיו על כל מעשיו: יודוך יהוה כל מעשיך, וחסידיך יברכוכה: כבוד מלכותך יאמרו, וגבורתך ידברו: להודיע לבני האדם גבורתיו, וכבוד הדר מלכותו: ∞ ביתך: בית המקדש. אשרי העם שככה לו: אשרי העם שכל הטובות [שפורטו לעיל במזמור קמד] - שלו הן. אין חקר: אי אפשר לתפוש אותה במלואה. אשיחה: אספר. ועזוז נוראתיך: הכוח המתגלה במעשיך המעוררים יראה. זכר רב טובך: זכרון מעשיך הטובים. ארך אפים: סבלן. [ראה עמ' 281]. התלמוד מתלבט בשאלה מדוע זכה המזמור לחשיבות כה רבה, ומסביר זאת בכך שהוא המזמור היחיד שיש בו שתי תכונות בעלות ערך, אחת צורנית ואחת תוכנית: הוא כתוב באקרוסטיכון אלפביתי ויש בו דברי שבח לקב"ה המפרנס את הבריות ["פותח את ידך"]. באקרוסטיכון שבמזמור זה חסרה האות נו"ן, "ולא ידענו למה" [פירוש הרד"ק]. אל ראשו של מזמור זה צורפו עם הזמן שני פסוקים הפותחים במילה "אשרי" ואל סופו צורף פסוק נוסף [קטו, יח] המסתיים במילה "הללויה", המובילה אל מזמורי ההללויה שבהמשך.
|
|