|
|
עמוד:138
תפלה למשה איש האלהים. אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר: תהלים צ בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל: תשב אנוש עד דכא, ותאמר שובו בני אדם: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר, ואשמורה בלילה: זרמתם שנה יהיו, בבקר כחציר יחלף: בבקר יציץ וחלף, לערב ימולל ויבש: כי כלינו באפך, ובחמתך נבהלנו: שת עונתינו לנגדך, עלמנו למאור פניך: כי כל ימינו פנו בעברתך, כלינו שנינו כמו הגה: ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעפה: מי יודע עז אפך, וכיראתך עברתך: למנות ימינו כן הודע, ונבא לבב חכמה: שובה יהוה עד מתי, והנחם על עבדיך: שבענו בבקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל ימינו: שמחנו כימות עניתנו, שנות ראינו רעה: ∞ מעון: מחסה, מקום מבטחים. ותחולל: [ובטרם] יצרת. תשב אנוש וכו': אתה משיב את האדם לעפר ["דכא"] באומרך לו: שוב אל האדמה אשר ממנה לוקחת. ואשמורה בלילה: שליש הלילה. זרמתם שנה וכו': אתה עושה שחיי האדם יזרמו במהירות ויחלפו כחלום, כחציר הפורח בבוקר ונובל ["ימולל"] עד ערב. כלינו באפך: בשל כעסך בא עלינו סופנו. שת: שמת. עלמנו: העבירות שנעלמו מאתנו, שאין אנו יודעים שעשינו אותן. למאור פניך: מול פניך המאירות. פנו בעברתך: חולפים ועוברים בגלל זעמך. כמו הגה: כמו קול-הברה היוצא מן הפה ואובד במהירות. ואם בגבורת: במקרה של און וחוסן שאינם רגילים לגבי האדם בדרך כלל. ורהבם עמל ואון: ואף ימי החוזק והגדולה של בני האדם ["רהבם"] הם צער והבל. כי גז חיש ונעפה: ימי החוזק והגדולה חולפים מהר, ועמם נעלמים גם אנו. מי יודע וכו': אין מי שיכול להעריך את גודל כעסך ["עז אפך"], וכשם שאין גבול לגודל היראה ממך, כך אין גבול לגודל כעסך. למנות ימינו וכו': למד אותנו למנות כהלכה את ימינו המעטים, כדי שנכניס חכמה ללבנו ונדע לנצלם היטב. שובה ה' עד מתי: שוב מחרון אפך. עד מתי תכעס? הנחם: שנה את מחשבתך לטובה. בבקר: בכל בוקר.
|
|