|
|
עמוד:131
הוד והדר לפניו, עז וחדוה במקמו. הבו ליהוה משפחות עמים, הבו ליהוה כבוד ועז. הבו ליהוה כבוד שמו, שאו מנחה ובאו לפניו, השתחוו ליהוה בהדרת קדש. חילו מלפניו כל הארץ, אף תכון תבל בל תמוט. ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגוים יהוה מלך. ירעם הים ומלואו, יעלץ השדה וכל אשר בו. אז ירננו עצי היער, מלפני יהוה כי בא לשפוט את הארץ. הודו ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו. ואמרו, הושיענו אלהי ישענו, וקבצנו והצילנו מן הגוים, להדות לשם קדשך, להשתבח בתהלתך. ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העלם, ויאמרו כל העם אמן והלל ליהוה. רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להדם רגליו, קדוש הוא. תהלים צט, ה רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש יהוה אלהינו. תהלים צט, ט והוא רחום יכפר עון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו. תהלים עח, לח אתה יהוה לא תכלא רחמיך ממני, חסדך ואמתך תמיד יצרוני. תהלים מ, יב זכר רחמיך יהוה וחסדיך כי מעולם המה. תהלים כה, ו תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו, ועזו בשחקים. תהלים סח, לה-לו האצלתי עליהם מקדושתי, בדומה למשיחת מלך או כהן. נורא: מטיל יראה. הבו לה' כבוד ועז: שבחו את ה' על כבודו ועוזו. חילו: רעדו, יראו. כל הארץ: כל יושבי תבל. תכון תבל בל תמוט: העולם יתקיים [מכוח מלכות ה'] ולא יתמוטט. להשתבח בתהלתך: להתגאות בכך שזכינו להלל אותך. מן העולם ועד העלם: בכל זמן וזמן. להדם רגליו: כינוי לבית המקדש [או לארון הברית]. והרבה להשיב אפו: מרבה לשכך את כעסו. יעיר: יעורר, ישלח. תכלא: תמנע. יצרוני: ישמרוני. על ישראל גאותו: גדולתו ניכרת בעולם על ידי הנפלאות שעשה לישראל.
|
|