|
|
עמוד:124
שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על הפרכת ועל מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. אם לא נתן לא עכב. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן. חטאת הצבור והיחיד. אלו הן חטאת הצבור: שעירי ראשי חדשים שם, משנה ג ושל מועדות, שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד: עלה בכבש, ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי, ונאכלין לפנים מן הקלעים, לזכרי כהנה, בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות. העולה קדש קדשים, שחיטתה בצפון, וקבול דמה בכלי שרת בצפון, שם, משנה ד ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים. זבחי שלמי צבור ואשמות. אלו הן אשמות: אשם גזלות, אשם מעילות, שם, משנה ה אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצרע, אשם תלוי. שחיטתן בצפון, וקבול דמן אלו ואלו: כל הנזכרים במשניות א-ב נשרפים מחוץ למקדש, במקום שבו שפכו את האפר שהצטבר על גבי המזבח. ∞ [ג] חטאת הצבור: קרבנות המובאים על ידי הציבור בראשי חדשים ובמועדים כדי לכפר על המקרים שבהם נכנס אדם למקדש או אכל קודשים בשעה שהיה טמא ובשגגה. והיחיד: קרבן שבא לכפר על עבירות שעשה היחיד בשגגה. מתנות: הזאות דם. קרנות: הפינות העליונות של מזבח העולה. עלה בכבש: עלה הכהן בכבש [הוא השיפוע שעולים בו למזבח]. לסובב: משטח מורם סביב המזבח. ובא לו לקרן וכו': מגיע לכל אחת מקרנות המזבח ומזה עליה מן הדם שבכלי. ונאכלין: בשר החטאות. לפנים מן הקלעים: בין החומות שהקיפו את העזרה [חצר המקדש]. זכרי כהנה: כהנים זכרים. בכל מאכל: בכל צורה של מאכל: צלי, מבושל וכיוצא בזה. ליום ולילה עד חצות: ביום השחיטה ובלילה שלאחריו עד חצות הלילה. ∞ [ד] העולה קדש קדשים: העולה [שהיא קרבן הנשרף כליל על המזבח] נכללת בין הקרבנות הנקראים "קדשי קדשים" [לעיל, משנה א]. שתי מתנות שהן ארבע: שתי הזאות דם על שתיים מזוויות המזבח הניצבות באלכסון זו מול זו, באופן שיתפשט הדם על כל ארבע צלעות המזבח. הפשט ונתוח: הפשטת עורה של הבהמה וביתורה לנתחים. וכליל לאשים: והעולה נשרפת כולה על גבי המזבח. ∞ [ה] שלמי צבור: שני כבשים שמקריבים בחג השבועות [ויקרא כג, יט]. ואשמות: קרבנות שאדם מביא על חטאו. אשם גזלות: קרבן שמביא מי שכפר בתביעת ממון של חברו ונשבע לשקר ואחר כך הודה בגזילה. אשם מעילות: קרבן שמביא מי שהשתמש בשגגה בדבר שהוקדש לבית המקדש, או בדבר שנועד להישרף כקרבן על גבי המזבח. אשם שפחה חרופה: קרבן שמביא מי ששכב עם אשה כנענית שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין והמאורסת לעבד עברי [ויקרא יט, כ-כא]. אשם נזיר: קרבן שמביא נזיר שנטמא במגע במת. אשם מצרע: קרבן שמביא המצורע לאחר שנרפא מצרעתו ונטהר. אשם תלוי: קרבן שמביא מי שמסופק אם עבר עבירה שמחייבת קרבן חטאת.
|
|