|
|
עמוד:106
את כל הקטעים הבאים אומרים המתפללים בלחש. אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא. לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא. ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלך נורא. והוא היה והוא הוה, והוא יהיה בתפארה. והוא אחד ואין שני, להמשיל לו להחבירה. בלי ראשית בלי תכלית, ולו העז והמשרה. והוא אלי וחי גאלי, וצור חבלי בעת צרה. והוא נסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא. בידו אפקיד רוחי, בעת אישן ואעירה. יהוה לי ולא אירא. ועם רוחי גויתי, ∞ יציר: יצור, בריה. לעת נעשה בחפצו כל: משעה שנברא העולם ברצונו. ואחרי ככלות הכל: לאחר שתכלה מציאותו של העולם הנברא. נורא: כינוי לקב"ה, שמשמעו: מטיל יראה. להמשיל לו: להידמות לו. להחבירה: להיות לו לחבר, להיות כמוהו. תכלית: סוף. המשרה: השלטון. חי גאלי: חי [כינוי לה' הקיים לנצח] שהוא גם הגואל אותי. צור חבלי: המחסה שאליו אני נמלט בשעת כאב. נסי ומנוס לי: הוא דגלי [המראה לי את הדרך] ואליו אנוס, אברח. מנת כוסי: גורלי, מה שנופל בחלקי. ואעירה: וכשאתעורר משנתי. ועם רוחי גויתי: ועם רוחי [אני מפקיד בידו] גם את גופי. אדון עולם: פיוט שנכלל בסידור התפילה מאז המאה הט"ו, ואשר נתחבר ככל הנראה במאות הי"ב- י"ג [ויוחס, אם כי ללא הוכחה, למשורר בן ספרד, ר' שלמה אבן גבירול]. זה שיר הלל המדבר במעלותיו של הבורא, והוא מורכב מעשרה טורים חרוזים, השקולים במקצב מדויק [בכל טור ארבע צלעיות הבנויות מהברה קצרה שלאחריה שלוש הברות ארוכות: "ו-הוא-א-חד / ו-אין-ש-ני / ל-המ-שיל-לו / ל- הח-בי-רה" וכן הלאה]. בנוסחים שונים נוספו לפיוט טורים נוספים [כגון "במקדשו תגל נפשי / משיחנו ישלח מהרה / ואז נשיר בבית קדשי / אמן אמן שם הנורא"] אבל הם לא היו בו במקורו. על פי סיום הפיוט נראה שהוא נתחבר במטרה להיאמר עם ערב, לפני השינה, אך חביבותו הביאה לכך שהוא נאמר גם בבקרים. [וכן בליל שבת. ראה עמ' 100.]
|
|