עמוד:104

התעטפות בטלית המתפלל אוחז את הטלית בידו ואומר: עמידה ברכי נפשי את יהוה, יהוה אלהי גדלת מאד, תהלים קד, א-ב הוד והדר לבשת. עטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה. ויש נוהגים להוסיף ולומר: לשם יחוד קדשא בריך הוא תרגום: לשם יחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו, ליחד ושכינתו, ביראה ובאהבה, לייחד את שם י"ה בו"ה ביחודא שלים שם י“ה ב[שם] ו“ה בייחוד שלם בשם כל ישראל. בשם כל ישראל. הריני מתעטף בציצית. כן תתעטף נשמתי ורמ"ח אברי ושס"ה גידי באור ∞ עטה אור: מתכסה, מתעטף באור. שלמה: שמלה. נוטה: פורש, מותח. כיריעה: כאהל [שבתוכו שרוי כבוד ה']. ∞ ציצית: כאן הכוונה לטלית שבארבע קצותיה קשורות הציציות. רמ"ח אברי ושס"ה גידי: לפי מסורת חז"ל [מדרש תנחומא, כי תצא, ב ועוד] יש בגוף האדם 248 אברים ו-365 גידים, המכוונים בין השאר כנגד 613 [=תרי"ג] המצוות שנצטוו בהן ישראל. התעטפות בטלית: המתפללים הנשואים [ובמנהגים רבים גם רווקים או נערים מעל גיל שלוש עשרה] עטופים בטלית משך כל תפילת שחרית ומוסף. טכס ההתעטפות בטלית נעשה לעיתים עוד בבית, או אף קודם לכניסה אל מקום התפילה. עיקר המצוה להתעטף בטלית הוא כדי לקיים את צו התורה להטיל ציצית בכל בגדיו של אדם שיש להם ארבע כנפות [במדבר טו, לז-מא [וראה עמ' 176[], ועל כן לשון הברכה מזכיר מפורשות את הציצית דווקא. טכס ההתעטפות בטלית, כפי שהוא בסידור התפילה, הושפע ממחשבת הקבלה, שראתה בו סמל לכניסת המתפלל אל תחת כנפי השכינה ואות לקרבה מיוחדת אל ה'. בשל כך מוסיפים לפני הברכה ולאחריה פסוקים, שעניינם בלבוש האורה של ה' ובאדם החוסה בצילו, וכן קטע תחינה ברוח תורת הקבלה. לשם יחוד וכו': נוסחה הנאמרת בהקשרים שונים לפני ברכה על קיום מצוה. נוסחה זו נולדה בחוגי המקובלים ולאור תורתם. לפי תורה זו יש בכוחה של כל מצוה, שעושה האדם מתוך כוונה אמיתית, להשפיע על מערכת הקשרים שבין הספירות, המרכיבות את עולם האלהות, ולהביא לאיחודן. איחוד זה הוא שמאפשר את זרימת השפע האלהי ממקורו העליון אל העולם החומרי. יש להעיר כי כמה מן הפוסקים הסתייגו מאמירת "לשם יחוד", ועל כן יש הרבה נוסחים שאינם כוללים יחידה זו.

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר