עמוד:19

שלוש–עשרה ברכות אמצעיות [ד] ברכת הדעת אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתך חכמה בינה ודעת. ברוך אתה יהוה, חונן הדעת. [ה] ברכת התשובה השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ברוך אתה יהוה, הרוצה בתשובה. ∞ חונן: נותן במתנת חינם, מעניק. ∞ והחזירנו... לפניך: תן לנו את האפשרות והיכולת לשוב אליך. הרוצה בתשובה: המצפה לתשובת האדם ומקבל אותה ברצון. המלך הקדוש: החלפת חתימתה של ברכה זו נהוגה מאז ימי האמוראים [תלמוד בבלי, ברכות יב ע"ב], והיא באה להדגיש את מלכות ה' בעולמו. זו מתבטאת ביתר שאת בעשרת ימי תשובה, שבהם עומד העולם כולו למשפט. שלוש–עשרה ברכות אמצעיות: כאן מתחיל חלקה השני של תפילת העמידה, ובו בקשות שונות. שש הראשונות הן אישיות, גם אם הן מנוסחות בלשון רבים, והשבע שאחריהן הן בקשות לאומיות. שמותיהן של הברכות ידועים בעיקר מן התלמוד הבבלי [מגילה יז ע"ב]. את הברכות האישיות פותח מקבץ של ארבע ברכות הקשורות זו בזו: קבלת הדעת [ד] מביאה את האדם להכיר בחטאיו ובחולשותיו, לחזור בתשובה [ה] ולבקש את מחילת ה' [ו]. בעקבות זאת נגאל האדם מצרותיו [ז]. [ד] ברכת הדעת: הבקשה הראשונה פותחת בנוסחת שבח ["אתה חונן לאדם דעת"], הדומה לזו שנמצא בראש שתי ברכות השבח שלפניה ["אתה גיבור", "אתה קדוש"], וזאת כמעבר סגנוני אל הבקשות. במשנה נקראת ברכה זו בשם "חונן הדעת" [ברכות ה, ב], והיא נבחרה לעמוד בראש כל הבקשות, כיוון ש"אם אין דעה - תפילה מנין?" [תלמוד ירושלמי ברכות ה,ב [ט ע"ב[], כלומר: התבונה היא תנאי ראשון להכרת המציאות ולבקשות הנובעות ממנה. [ה] ברכת התשובה: קבלת הדעת מביאה את המתפלל לבחון את עצמו, לעמוד על חסרונותיו ולבקש את עזרת ה' בהתקרבות אליו ואל תורתו. רק בברכה זו ובבאה אחריה, ברכת הסליחה, מכונה ה' בכינוי "אבינו", ויש בכך ביטוי ליחס של קירבה אוהבת ומרחמת בין אב לבנו, קירבה המתאימה לנושאיהן של שתי הברכות.

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר