|
|
עמוד:10
אלהם, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי, תשמרו להקריב לי במועדו: ואמרת להם, זה האשה אשר תקריבו ליהוה, כבשים בני שנה תמימם, שנים ליום, עלה תמיד: את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים: ועשירית האיפה סלת למנחה, בלולה בשמן כתית רביעת ההין: עלת תמיד העשיה בהר סיני, לריח ניחח אשה ליהוה: ונסכו רביעת ההין לכבש האחד, בקדש הסך נסך שכר ליהוה: ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, כמנחת הבקר וכנסכו תעשה, אשה ריח ניחח ליהוה: ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני יהוה, וזרקו בני אהרן ויקרא א, יא הכהנים את דמו על המזבח סביב: יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, שתהא אמירה זו חשובה ומקבלת ומ\צה לפניך כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו ובמקומו וכהלכתו. פרשת הקטורת אתה הוא יהוה אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים בזמן שבית המקדש היה קים, כאשר צוית אותם על ידי משה נביאך, ככתוב בתורתך: ויאמר יהוה אל משה, קח לך סמים, נטף שמות ל, לד-לו ושחלת וחלבנה, סמים, ולבנה זכה, בד בבד יהיה: ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח, ממלח טהור קדש: ושחקת ממנה הדק, ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה, קדש קדשים תהיה לכם: ונאמר: והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, בבקר בבקר שמות ל, ז-ח בהיטיבו את הנרת יקטירנה: ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה, קטרת תמיד לפני יהוה לדרתיכם:
|
|