עמוד:2

תפילת מנחה: התפילה השלישית בכל יום [לאחר ערבית ושחרית]. היא נוסדה בימי הבית השני, במקביל לקרבן התמיד שהוקרב במקדש בין הערביים [במדבר כח, ד]. השם "מנחה" [שמשמעו: מתת] נקבע בעקבות פסוקים כגון "תכון תפלתי קטורת לפניך / משאת כפי מנחת ערב" [תהלים קמא, ב], ודברים רבים אמרו חז"ל על חשיבותה של תפילה זו, כגון: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו [בהר הכרמל — מלכים-א, יח] לא נענה אלא בתפילת המנחה" [תלמוד בבלי, ברכות ו ע"ב]. האגדה ראתה את יצחק אבינו כראשון שהתפלל תפילת מנחה [תלמוד בבלי, ברכות כו ע"ב, בעקבות דרשת בראשית כד, סג]. תפילת מנחה ניתן להתפלל משעות הצהריים ועד סמוך לשקיעה [הזמן המדויק נקבע על פי אורך היום המשתנה], אך בערב שבת נהוג לאומרה לאחר הדלקת נרות וסמוך לקבלת שבת. במרכז תפילת מנחה מצויה העמידה, ונצטרפו לפניה ולאחריה קטעי מקרא ומזמורים שונים. [לעיתים נדירות חל יום צום, כגון עשרה בטבת, ביום שישי. במקרה זה נוספות לתפילת מנחה של ערב שבת גם קריאה בתורה, ברכת כהנים ועוד תוספות אחרות. לא הבאנו אותן להלן בשל נדירותן.]

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר