מבוא

עמוד:a8

מ ב ו א "אמר רבי יצחק: עכשיו אין לנו לא נביא, לא כהן, לא קרבן, לא מקדש, לא מזבח ... לא נשתייר בידינו אלא התפילה הזו" [מדרש תנחומא, וישלח, ט] ספרים הרבה נתחברו בעם ישראל באלפי שנות קיומו, אך דומה כי אין לך עוד ספר כסידור התפילה, שאל תוכו כונסו והתנקזו לאורך כל הדורות כולם מחשבותיו של העם, תקוותיו ואמונותיו, ייסוריו ושמחותיו. סידור התפילה מורכב מיחידות רבות ומ וונות — החל בקטעי מקרא וכלה ביצירות שנתחברו בעקבות תקומת מדינת ישראל — והוא הלך והת בש לאורך תקופה של למעלה מאלפיים שנה, בתנאים היסטוריים מ וונים ומשתנים, בארץ ישראל ומחוצה לה, בידי הרבה חכמים וסופרים, חזנים ופייטנים, מעתיקים ומדפיסים. התפילה כתופעה דתית — שעיקרה פנייה אל האלהים לשם בקשת עזרה, הבעת תודה או אמירת דברי שבח — קדומה היא עד מאוד. עם זאת, רק בשלב מאוחר יחסית היא עוצבה בדמותו של הסידור: מס רת של קבע וחובה, ולה ניסוח מחייב ואחיד, המוטלת על כל יחיד ועל הציבור כאחד, בכל מקום ומקום. להלן נצי בראשי פרקים את תולדותיו של חיבור זה, תוך התמקדות ב"נוסח ספרד" המונח לפני הקורא. עיקר עבודת האלהים בתקופת המקרא הם הקרבנות, ומקום רב מוקדש להם בתורה. ו ם אם לוותה הקרבת הקרבנות [שנעשתה בבית המקדש בידי הכהנים בלבד] בטכסטים שונים — כ ון מקצת ממזמורי תהילים — שנאמרו בידי המקריב או בידי המשרתים בקודש, לא היו אלה אלא תוספת לעיקר. לצד תפיסה זו נמצא במקרא [כ ון בתפילת שלמה במלכים–א פרק חß] ם את התפיסה הרואה בתפילה דרך נוספת לביטוי הקירבה אל האלהים, אבל תפילה זו היא בעיקרה פרטית וספונטאנית, כמו מרבית התפילות שהמקרא מספר עליהן: תפילת רחל העקרה המבקשת לזכות בבן [בראשית ל, כב], תפילת משה המבקש מהß שיסלח לעם על חטא הע ל [שמות לב, לא–לב] או שירפא את מרים המצורעת [במדבר יב, י ], תפילתו האחרונה של שמשון המבקש מהß שיחזקנו כדי שיוכל לנקום בפלישתים [שופטים טז, כח], ועוד הרבה כיוצא באלה. תפילות אלו ודומותיהן נאמרו בהקשר מיוחד וחד–פעמי על פי צורכיהם של המתפללים ותחושותיהם. תפילת קבע וחובה — כפי שהיא מוכרת לנו היום בדמות הסידור — באה לעולם, ככל הנראה, רק בתקופת הבית השני. רמז ראשון לה ניתן למצוא בספר המקראי

קודם  |  הבא