עמוד:153

תפילות השבת וברכותיה נטילת ידיים מייד לאחר הקידוש נוטלים ידיים. כל סועד יוצק מים מכלי על ידיו, ומברך לפני שהוא מנגב אותן: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. ברכת "המוציא" הברכה נאמרת מייד לאחר שכל המסובים נטלו את ידיהם, ונוהגים שלא לדבר בין נטילת הידיים לבציעת הלחם. מי שעומד לפרוס את אחת משתי ככרות הלחם אומר בקול רם: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. המברך פורס את אחת הככרות, אוכל פרוסה ממנה ומחלק פרוסה לכל אחד מן המסובים, ונהוג לטבול את הפרוסה במלח קודם לאכילתה. לאחר מכן אוכלים את ארוחת ליל שבת. נטילת ידיים: כבר במשנה רברכות ח, ב] נקבע שיש ליטול ר=לקחת] מים בכלי כדי לרחוץ את הידיים קודם לסעודה. בצד הערך ההגייני של נטילת ידיים עומדת גם ההנחה, כי כל סעודה, על הברכות המלוות אותה, היא מעין טכס דתי שיש להיטהר לקראתו. בבתים רבים ישנו כלי מיוחד למילוי מצווה זו רהקרוי "נטלה"]. המוציא לחם: זו הברכה הנאמרת לפני אכילת לחם רולשונה בעקבות תהלים קד, יד: "מצמיח ... עשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ"]. בליל שבת מברכים "המוציא" על שני כיכרות לחם שלמים רובדרך כלל: שתי חלות, ובפסח: שתי מצות], כדי להזכיר את הכמות הכפולה של המן רהמכונה בתורה ֶ בשם "לחם משנה" רשמות טז,כב[], שלקטו בני ישראל בכל ערב שבת. טבילת הלחם במלח באה להעניק לפרוסה הנאכלת בטכס הדתי של הסעודה מעמד המזכיר את הקרבנות שבמקדש, שעליהם נאמר "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח" רויקרא ב, יג].

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר