עמוד:137

תפילות השנה וברכותיה מצרים נתנו יד. אוי / ואשור צדנו כציד. אמה"ל אבתינו חטאו ואינם. אוי / ואנחנו סובלים את עובנם. אמה"ל עבדים משלו בנו. אוי / כי שלוח עבדים בטלנו. אמה"ל בנפשנו נביא לחמנו. אוי / כי קפצנו מעני ידנו. אמה"ל עורנו כתנור נכמרו. אוי / כי כבודם בקלון המירו. אמה"ל נשים בציון ענו. אוי / כי אשת איש טמאו וזנו. אמה"ל שרים בידם נתלו. אוי / כי גזלת עני חמסו וגזלו. אמה"ל בחורים טחון נשאו. אוי / כי בבית זונה נמצאו. אמה"ל זקנים משער שבתו. אוי / כי משפט יתום ואלמנה עותו. אמה"ל שבת משוש לבנו. אוי / כי נבטלו עולי רגלינו. אמה"ל נפלה עטרת ראשנו. אוי / כי נשרף בית מקדשנו. אמה"ל על זה היה דוה לבנו. אוי / כי נטל כבוד מאוינו. אמה"ל על הר ציון ששמם. אוי / כי נתן עליו שקוץ משומם. אמה"ל אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור: למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים: השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם: כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד: השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם: מצרים נתנו יד: הושטנו ידינו למצרים בבקשת עזרה. שלוח עבדים: המצוה לשלח עבד עברי לחופשי לאחר שש שנות עבודה או בשנת היובל [שמות כא, א; ויקרא כה, לט-מ]. בנפשנו: בסכנת נפשות. קפצנו... ידנו: מנענו את עזרתנו. נכמרו: נתחממו, יבשו ונצטמקו מחום. כבודם: התורה או ה' [על-פי הושע ד, ז]. בקלון המירו:החליפו בעבודה זרה. טחון נשאו: הוטל עליהם לסובב אבני ריחיים כבדות. משער שבתו: פסקו מלשבת בשערי העיר, שבהם שפטו את העם. מאוינו: כינוי לבית המקדש. שקוץ משומם: אליל, פסל המוקדש לעבודה זרה [הלשון בעקבות דניאל יא, לא]. כסאך לדור ודור: מלכותך קיימת לעולם. כי אם וכו': שהרי גם אם מאסת בנו, כבר הענשת אותנו עד מאד.

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר