|
|
עמוד:74
תפילות השנה וברכותיה צום גדליה בג' בתשרי, היום לאחר ראש השנה, חל צום גדליה. גדליה בן אחיקם התמנה על ידי נבוכדנאצר מלך בבל, מייד לאחר חורבן בית ראשון, למושל ביהודה על שארית הפליטה. קבוצה של קנאים קיצוניים בראשותו של ישמעאל בן נתניה ראו בגדליה בוגד ומשתף פעולה והרגוהו [מלכים-ב כה, כב-כו]. עקב כך התפזרו יושבי הארץ לכל עבר ואבדה התקווה לשיקום מהיר של ירושלים ושל יהודה כישות מדינית. הצום בא לציין את הכאב על מעשה רצח-אח ועל החורבן. צום גדליה מתבטא בבית הכנסת באמירת סליחות, בקריאה מיוחדת בתורה ובשינויים קלים בתפילה. בבית הריהו יום של צום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. יום הכיפורים "והיתה לכם לחוקת עולם, בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר הגר בתוככם. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם" [ויקרא טז, כט-לא]. "'גינת אגוז' - אלו ישראל. מה אגוז זה אם נופל לתוך הטינופת אחד נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעוונות כל ימות השנה, בא יום הכפורים ומכפר עליהם" [על פי שיר השירים רבה ו, יא]. יום הכיפורים, החל בי' בתשרי, שני פנים לו. מצד אחד הוא נחשב כיום חריצת גזר הדין, ובתור שכזה הריהו מלווה חרדה ויראה: "הכל נידונין בראש השנה... וגזר דינו של אדם נחתם ביום הכיפורים" [תוספתא ראש השנה א, יג]. ומצד שני הוא יום של סליחה ומחילה, יום בו מובטח להם לישראל שה' יטהרם ויכפר על כל חטאתם, ותחושת ביטחון זו מצמיחה מתוכה גם שמחה. עיקרו של היום הוא "עינוי הנפש" הכולל, לפי ההלכה, איסור אכילה ושתייה, איסור רחיצה, איסור סיכה בשמן, איסור נעילת נעל של עור ואיסור על יחסי אישות ["תשמיש המיטה"]. רובו של היום מוקדש לתפילה בבית הכנסת. ערב יום הכיפורים, יום ט' בתשרי, הוא בעל חשיבות כשלעצמו ונוהגים בו מנהגים המכינים את האדם לקראת היום הקדוש. מלבד הסליחות והתפילות המקובלות בעשרת ימי תשובה, נוהגים בערב יום הכיפורים לפייס איש את רעהו [שכן יום הכיפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם לה', ואילו על עבירות שבין אדם לחבירו אין הוא מכפר עד שילך האדם ויפייס את חברו], ויש הנוהגים לטבול במקווה, לקיים סדר "כפרות" וללבוש בגדי לבן.
|
|