|
|
עמוד:42
תפילות החיים וברכותיהם הטכס בבית הלוויות כולל אמירת הספדים, העוסקים בשבח הנפטר ובפועלו, קטעי משנה ותפילה הנאמרים מפי עורך הלוויה, וכן [אם יש מניין] "קדיש יתום". ויש נוהגים שעורך הלוויה פותח ואומר: עקביא בן–מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואי אתה אבות ג, א בא לידי עברה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. מאין באת — מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך — למקום עפר, רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון — לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וממשיכים באמירת צידוק הדין [ויש נוהגים לומר רק את ארבעת המשפטים האחרונים, החל ב"גדול העצה"]: הצור תמים פflעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין דברים לב, ד עול, צדיק וישר הוא. הצור תמים בכל פעל, מי יאמר לו מה תפעל, השליט במטה ובמעל, ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל. שמואל-א ב, ו 0 הסתכל: שים את לבך. ואי אתה בא לידי עברה: וכך לא תגיע לחטוא. לתן דין וחשבון: לפרט, להסביר ולהצדיק כל שעשית בימי חייך. טפה סרוחה: כינוי לזרע, טרם התהוות העובר. רמה ותולעה: הרמשים הניזונים מגופת הנפטר. 0 הצור תמים וכו': ופירוש הפסוק כולו — ה' וכל מעשיו הם צודקים וישרים, ואין בהם כל פגם. פעל: מעשה. מי יאמר וכו': מי יוכל להורות לו כיצד לנהוג או לדרוש ממנו דין וחשבון? במטה ובמעל: בארץ ובשמים. צער וכאב. נוסח הברכה מצוי אף הוא במשנה [שם ט, ב]. "דיין האמת" הוא מי שמשפטו צדק, והאדם השומע בשורה רעה מצדיק עליו את הדין: כך קבע ה' ואין לערער על החלטתו. הספדים: בזמנים מיוחדים — המתאפיינים באוירה של שמחה — נוהגים שלא להספיד, ואלה הם: ראשי חדשים, חנוכה ופורים, כל חודש ניסן וכל חודש תשרי, וכן בשלושה-עשר הימים הראשונים של חודש סיוון. ויש הנוהגים להמיר את ההספדים בימים אלה בדברי פרידה קצרים מן הנפטר. צידוק הדין: המנהג לומר תפילה שבה מקבלים עליהם האבלים את גזירת ה' ומודים בצדקתה מתועד כבר בתלמוד הבבלי [עבודה זרה יח ע"א]. הפסוקים המצוטטים שם היוו את היסוד לתפילה כפי שהיא לפנינו, המצויה בנוסח דומה בספרות הגאונים. נוהגים לא לומר תפילה זו בימים שבהם אין מספידים.
|
|