|
|
עמוד:35
תפילות החיים וברכותיהם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד. ברוך אתה יהוה, יוצר האדם. שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה יהוה, משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה יהוה, משמח חתן וכלה. ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רנה, דיצה וחדוה, אהבה ואחוה, ושלום ורעות. מהרה יהוה אלהינו ישמע בערי יהודה-ובחוצות ירושלים קול ששון ירמיה לג, יא וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחפתם ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה יהוה, משמח החתן עם הכלה. בני הזוג לוגמים מן היין [וכאן החתן-הבעל הוא שמשקה את הכלה-אשתו]. ממנו: מצלעו של האדם הראשון. בנין עדי עד: כינוי לחוה [בעקבות הפסוק: "ויבן ה' אלהים את הצלע ... לאשה" [בראשית ב, כב[]. הזיווג הראשון הוא היסוד ליצירת המין האנושי מאז ולתמיד. שוש תשיש ותגל העקרה: תגרום לשמחתה של ירושלים [המכונה "עקרה" בעקבות ישעיהו נד, א]. בקבוץ: בהתאספות. בבניה: על ידי חזרת בניה אליה. רעים האהובים: החתן והכלה. כשמחך וכו': כפי ששימחת את האדם הראשון כשהבאת אליו את חוה [והוא הרחבה מדרשית של המסופר בבראשית ב, כג]. דיצה: שמחה. מצהלות: עליזוּת. משתה נגינתם: סעודה חגיגית המלווה במנגינות. חופפת לשלישית [שתיהן נחתמות ב"יוצר האדם"] ואילו החמישית והשישית מקבילות לשביעית [בעניין שמחת ירושלים ושמחת חתן וכלה]. בצורתן הנוכחית עולה משבע ברכות הנישואין תמונה זו: שהכל ברא לכבודו: ברכה על עצם התאספות האנשים לשמחת ציבור. ריבוי המשתתפים הוא ביטוי להתגלות כבוד ה' בעולמו. יוצר האדם: ברכה על יצירת האדם הראשון, כמעין מבוא לברכה הבאה המדברת על יצירת חוה, בת זוגו. אשר יצר את האדם בצלמו וכו': ברכה על בריאת האשה ועל יצירת הקשר הראשון שבינו לבינה. שוש תשיש וכו': אין שמחה שלמה כל עוד ירושלים עומדת בחורבנה, ועל כן מבקשת ברכה זו על קימום העיר ותושביה, שכן שמחת הפרט תלויה ונובעת גם משמחת הכלל. שמח תשמח וכו': ברכה המבקשת שהשמחה תשרה בחיי הזוג. אשר ברא ששון ושמחה וכו': הברכה האחרונה חוזרת ומסכמת את נושאיהן של כל הברכות הקודמות לה: הבריאה, שמחת ירושלים, שמחת החתן והכלה.
|
|