עמוד:142

וכך כתב בסוף המאה ה - 19 בפולין הסופר י"ל פרץ על ' ידי עשיו': והידיים ידי עשיו החכמים יודעים כי איברים שאין משתמשים בהם זמן רב , שאין עושים בהם עבודה במשך זמן רב , פוסק הדם מלפרנס אותם . תחילה חדלים איברים כאלה לגדול , אחר - כך מתחילים ... להתנוון ולהתייבש ... והולכים ומצטמקים ... מתהלך על - פני העולם הראש היהודי , זה הראש הגדול , שגדל למעלה מן המידה , עם עיניים גדולות ולחיים צומקות ( = מצומקות ) ועל גבי גוף קטן וגמדי , כמעט בלא ידיים ... רגליים יש לו - לא רעות , שהרי הראש אינו פוסק לרוץ ולהיטלטל בעולם ; אך עבודה בשביל הידיים לא נמצאה זה זמן רב , רב מאוד : והן נצטמקו ... מתהלך לו ראש כזה ומטיל אימה על בני אדם שראשיהם זעירים אך גופותיהם חזקים , וידיהם - כגזעי אילנות ... ונמנעים [ בני אדם ] להיפגש עם הראש הזה ... ואם נפגש עמו אדם ... משתלחת לעתים קרובות יד כברה , וסוטרת לו לראש הזה על לחיו ..."והידים ידי עשו". .. פסוק ישן נושן הוא , ואמיתותו קיימת עד היום הזה . שותק הראש עם שפתיים מהודקות ... מופיעות דמעות עיניים , מתפרצת אנחה מן הפה ... פולט הפה קללה נמרצת ... חולם הראש על תקופת תהייה לידיים , לאגרופים ולציפורניים - הרי זו אחת ממאות הצורות של חלומות הגאולה הנלבבים ביותר ... כל כתבי י"ל פרץ , כרך שמיני - אבני פינה , עמ' רמה - רסו תרגם מיידיש שמשון מלצר

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר