|
|
עמוד:31
מיטיב לתאר זאת ד"ר זרח ורהפטיג ,' שהיה חבר במועצת העם : " הזכרת שם ד' והודיה לשמו , שהחיינו וקיימנו והגיענו לחידוש עצמאותנו המדינית והקמת מדינת ישראל לאחר כאלפיים שנות גולה , הייתה לסלע מחלוקת עקרוני בין דתיים וחילוניים . דתיים ומסורתיים ראו באזכור שם ד' במבוא לחוקת - יסוד הצהרה חגיגית על מהותו של עם ישראל כעם ד' ועל זכותו הדתית - היסטורית לארץ ישראל כארץ המובטחת על ידי הקב"ה לעצמו . בהתעלמות מהודיה לבורא עולם על חסדיו וגבורותיו לעמו , שעמד להם בכל דור ודור והציל שארית הפליטה והביאם עד הלום , ראו כפיית טובה וכפירה . ואילו חילוניים , בעיקר הקיצוניים שבהם , ראו בהצהרה מעין זו כפייה מצפונית , כפיית ביטוי שבאמונה על הבלחי מאמין . א' ציזלינג ( מפ"ם ) בנאום במועצת העם מיום ה' באייר ( 14.5.48 ) , שעות ספורות לפני הכרזת העצמאות , הסתייג מפסקת הסיום של מגילת העצמאות , " מתוך ביטחון בצור ישראל " ואמר : " ועוד הערה בעניין חשוב ... אני מתכוון לפסוק המסיים " מתוך ביטחון בצור ישראל". .. אין לבנו נתון להגבלה דתית על המאמין ולהגבלת כל ביטוי של אמונה , בין אם הוא ביטוי לב ובין אם הוא ביטוי של הכרה . איננו מגבילים את אפשרות הביטוי , המקשרת רגשות של המוני יהודים בעבר ובהווה לעיקרי אמונה ודת ... אנו יודעים להעריך ערכים ואמונות , אולם אל ננהיג בתוכנו מנהג , שיטיל על מישהו מאתנו לבטא " אני מאמין " בלי אמונה שבלב ובלי אמונה שבהכרה ... וכאן כתוב בנוסח זה , " מתוך ביטחון בצור ישראל". לשם מה להטיל עלינו ויכוח זה ונוסח זה ... נוסח זה ככתבו בא להטיל עלינו ביטוי , שאין אנו שלמים אתו ... " לעומתו , ראה ד"צ פנקס ( המזרחי ) בפסוק זה " ביטוי נאמן לדעת רוב עם ישראל ... סברנו וקיבלנו את הנוסח הזה מתוך הנחה , שהוא יאחד את כולנו בלי שמישהו יסתייג". ואילו דוד בן - גוריון אמר : " נדמה לי שכולנו מאמינים , כל אחד על פי דרכו ולפי הבנתו ... כל אחד מאתנו , לפי דרכו והבנתו , מאמין בצור ישראל כפי שהוא מבין את זה . אין בזה ... שום פגיעה ושום כפייה ... הייתי מבקש בקשה שלא להצטרך להעמיד פסוק זה להצבעה". גם לאחר קבלת נוסח הפשרה של הכרזת העצמאות , הוויכוח באשר לצביונה הרצוי של המדינה היהודית נשאר בעינו . ד"ר זרת זיהפטיג , חווה לישראל דת ומדינת , ירושלים : הוצאת מסילות , תשמ"ח .
|
|