ג'נובה

עמוד:118

ונציה , ואחר כך אבדה את נחלותיה בזו אחר זו וירדה ממעמדה . בשנת 1815 צרפה ג'נובה , על אף התנגדותה , לממלכת סרדיניה . רק לאחר שהיתה לחלק מאיטליה , בשנת 1861 , החלה שוב לשגשג , והיא כיום אחת הערים הגדולות והחשובות באיטליה . איטליה ונציה סרדיניה " גניזה " כנוי למקום שבו הטמינו היהודים ספרי קדש , שנפסלו או יצאו מכלל שמוש . לפי ההלכה אסור להשמיד ספרי קדש שאינם עוד בשמוש . לכן נהגו לגנז אותם ( לגנז פרושו להטמין ולהסתיר ) . יש שהיו קוברים גוילים של ספרי תורה יחד עם חכמים מפרסמים . מקום מיחד הקצה בבית - הכנסת , במרתף או בעלית הגג להחזיק בו ספרי תורה שנמצא בהם פסול , וכן ספרים ותעודות אחרות בעברית , שלא השתמשו בהם עוד . כיון שכמעט לא היה ספר עברי ששם אלוהים לא נזכר בו , קראו לספרים או לקטעי הספרים שנגנזו " שמות " . בדורות האחרונים התפרסמה ה " גניזה " , הנקראת גם " גניזת קהיר " . היא התגלתה בשנת 1896 בבית - הכנסת " בן עזרא " בפסטאט שליד קהיר על ידי ש"ז שכטר , אחד מגדולי החוקרים בחכמת ישראל . בית - הכנסת הוקם במאה ה - 7 , ובמשך יותר מאלף שנה גנזו בו שרידים של כתבי - יד ושל ספרים . ב " גניזה " זו נתגלה רבו של ספר " משלי בן סירא " בעברית , שמקורו העברי אבד והוא תרגם לעברית מן התרגום היוני . כן נתגלו בה קטעים מן התרגום היוני של עקילס לתנ"ך , תפלות , תעודות ומכתבים של אנשי - שם , המהוים חמר רב ערך להכרת ההיסטוריה היהודית . החמר התעודי הרב שנמצא ב " גניזה " נחקר עד היום . בית - כנסת בן סירא , שמעון שסטר , שניאור זלמן גנסין , אורי ניסן סופר עברי . מהראשונים בספרות העברית שכתבו על האדם היחיד המתלבט , הרגיש והבודד . סגנונו פיוטי ואוירה של מועקה , סערה ומסתורין שורה על ספוריו . חי בשנים 1879 - 1913 . אורי ניסן גנסין נולד בפלך צ'רניגוב שבאוקראינה . הוא למד בישיבת פוצ'פ , שאביו עמד בראשה . שם הוא התידד עם הסופר יוסף חיים ברנר . לימים הזמינו ברנר ללונדון , לסיע לו בעריכת כתב - העת " המעורר " . גנסין ידע את השפות רוסית , גרמנית וצרפתית והתודע אל ספריותיהן . אחדים משיריו הגיעו לנחום סוקולוב , שהזמינו לעבד במערכת עתון " הצפירה " . בשנת 1907 עלה גנסין לארץ - ישראל , והוא חולה לב . הוא ישב בפתח תקוה והתפרנס ממתן שעורים . ב - 1908 חזר גנסין לרוסיה ועמו רשמים קשים מן החיים בארץ . ב - 1913 עבר לורשה ושם מת . מעט המחזיק את המרבה בגיל צעיר התחיל גנסין לפרסם מפרי עטו . ספר ספוריו הראשון , " צללי החיים " , הופיע בשנת 1904 . אחר כך הוא פרסם ארבעה ספורים , שהם מן המעלים , המקוריים והחדשנים במינם שנכתבו בעברית : " הצדה " , " בינתים " , " בטרם"ו " אצל " . הוא גם תרגם ספרים לעברית . בספוריו מתאר גנסין בצורה רגישה ומקורית את בדידותו ולבטיו של המשכיל היהודי , הנאלץ לחיות בסביבה זרה לרוחו . מבעד למבוכה , ללבטים ולאי - השקט האפיניים לגבוריו , מבעת אהבתו של גנסין לטבע . ברנר , יוסף חיים ג'נר , אדוארד רופא אנגלי . מגלה החסון נגד מחלת האבעבועות . חי בשנים 1749 - 1823 . אלפי שנים היתה מחלת האבעבועות השחרות ( יש להבדילה מאבעבועות רוח , שהיא מחלת ילדים שבדרך כלל אינה גורמת נזק אחת המחלות הקטלניות ביותר . שנה - שנה נספו מיליוני בני אדם בגינה . בחולים שנצלו ממות , השאירה המחלה מומים כגון עורון או צלקות מכערות . עד לפני כמאתים שנה מת אחד מתוך ששה בני אדם במחלה זו , ואחד מכל ארבעה נשא את סימני המחלה . האיש ששם קץ למצב זה הוא אדוארד ג'נר , רופא אנגלי , שגלה דרך לחסן בני אדם מפני מחלת האבעבועות השחרות . עד לחסון שגלה ג'נר נהגו לחסן על ידי מעט מגלה , שהיו נוטלים מפצעו של חולה שחלה בצורה קלה במחלה , עושים חריץ בעורו של אדם בריא ומכניסים לתוכו את המגלה . כעבר ימים אחדים חלה האיש באבעבועות בצורה קלה מאוד . מי שחלה באבעבועות בצורה זו , היה מבטח שלא יחלה בה עוד . אולם חסון זה היה מסכן , משום שרבים מן המחסנים לקו בצורה קשה במחלה , וחייהם היו בסכנה . הודות למנהג היהודי לגנוז ולא לזרוק כתבי קודש , נמצא אוצר בלום של ספרי תורה , סידורים וספרי קודש בעליית הגג של בית - הכנסת " בן עזרא . בפוסטאט שבקהיר , המתואר בדיורמה שבמוזיאון " בית התפוצותי "

קודם  |  הבא