ג'ז

עמוד:62

כסו את הקירות והרצפות . על שטיחים אלה נארגו דמיות וקשוטים בסגנון הגותי , שהדגיש את היחוד של הדמיות ושאף ליצר תחושת נאמנות למציאות . הסגנון הגותי בציור ובפסול כמו באדריכלות , כך גם הציור והפסול בסגנון הגותי מבטאים את שאיפתם של בני אירופה הנוצרית באותה העת לרוחניות . הציור נעשה על גבי זכוכית בעקר בצבעים אדמים וכחלים , על גבי לוחות עץ וכאיורים לספרים . בתחלה צירו הדמיות על רקע זהב , שיצר רשם לא טבעי , ובלי פרספקטיבה . אחר כך הצבעוניות השתנתה והפכה לחמה ולטבעית יותר והיתה הקפדה על תלת - הממדיות שיוצרת הפרספקטיבה . גדל הדמיות נקבע על פי חשיבותן . הצירים הגותים יצרו רקע ודמיות עשירים בפרטים , שיחדו את הדמיות . הפסול הגותי קשור קשר אמיץ לאדריכלות הגותית . הפסלים מלאו את הכנסיה ותאמו בממדיהם את העמודים והקירות הגבוהים . אלה הם פסלים גדולים , שעצבו תחלה בסגנון הנדסי חמור ואחר התפתחו לסגנון השואף לחקות במדיק את המציאות . לבסוף הגיע הפסול לסגנון רך וקשוטי יותר . אדריכלות גובלן ויטרז'פסול פרספקטיבה ציור רנסנס ג'ז סגנון במוסיקה שהתפתח בדרום ארצות - הברית בראשית המאה ה - 20 . יוצריו הראשונים היו העבדים השחרים שהובאו מאפריקה לארצות - הברית . הג'ז אינו אחיד באפיו , ומאפיניו העקריים הם האלתור והרב - שיח שמקימים נגניו . השפעתו של הג'ז חלחלה הן ליצירות קלסיות של מוסיקה תזמרתית , כמו ביצירותיהם של רול , סטרוינסקי ורובינשטין , והן לזרמים קליטים יותר של המוסיקה הפופולרית . הג'ז מתאפין בסגנונו הלא אחיד . הוא כולל גוני צליל רבים ועשוי להיות שמח או עצוב , חם או קר , בעל מנגינה פשוטה או מרכבת . זוהי מוסיקה עירונית במהותה , שעוד בשלביה המקדמים , כמו בג'ז של ניו - אורלינז , בלטו בה האלתורים המוסיקליים של הנגנים והשיח הקשוב והיצירתי שקימו ביניהם . שלבים בהתפתחות הג'ז בשנות ה - 30 כתבו דיוק אלינגטון , לואי ארמסטרונג , בני גודמן ואחרים יצירות קלסיות שהוו את תור הזהב של הג'ז המקדם . קמו תזמורות גדולות , " ביג בנד " , שכללו כחמשה - עשר נגנים אשר נגנו לרב על פי תוים . בשלהי שנות ה - 40 התפתח בארצות - הברית סגנון ה " בי בופ " , שצין את התרחקותו של הג'ז מהזרמים המרכזיים של המוסיקה הפופולרית , והצטין בקצביו המהירים ובסגנונו הקטוע . בין היוצרים המרכזיים של סגנון זה - שגם בו יש גונים שונים , " רכים"ו " קשים " יותר - בולטים נגני הסקסופון צ'רלי פרקר ודקסטר גורדון , החצוצרן דיזי גילספי , והפסנתרן תלוניוס מונק . אמנים אלה נסו להכניס מרכבות ותחכום למוסיקת הג'ז . אולם המקצבים המרכבים , מבני ההרמוניה המוזרים והשמוש בטכנולוגיות חדישות של הקלטה וכלי נגינה אלקטרוניים - כל אלה גרמו לג'ז לאבד את הקשר המידי עם הקהל ואת היכלת להשרות אוירה נעימה . בשלהי שנות ה - 40 התעצב סגנון מרכזי נוסף , " הג'ז הצונן " , שבו בלטו החצוצרן מילס דיויס , ונגני הסקסופון ג'רי מליגן ולי קוניטס . נגן הסקסופון ג'ון קולטרין , שנגן עם גילספי ועם דיויס , יצר משלהי שנות ה - 50 - יחד עם הפסנתרן מקוי טינר - סגנון יחודי , חפשי , מלא דמיון ורב המצאה . אמנים אלה , שהיו סמל לחדשנות ולהמצאה מקורית ונועזת , נכנעו כמעט לחלוטין להשפעת המוסיקה הפופולרית . בשנות ה - 70 נסו מוסיקאי ג'ז רבים ליצר גשרים עם המוסיקה הפופולרית , הן על ידי שלובם של כלי נגינה חשמליים והן בפניה לקהל הרחב . בין היוצרים קתדרלת הדואומו במילנו שבאיטליה היא דוגמה אופיינית לסגנון הבנייה הגותי , שקוויו הארוכים והגבוהים נועדו ליצור רושם של נשגבות ורוממות . הקתדרלה , שנבנתה במאה ה - 14 , משופעת בצריחים גבוהים , בעמודים ובקשתות , והיא מעוטרת בפסלים ובוויטרז'ים רבים . תזמורת ג'ז מנגנת בקנדה . למוסיקת הג'ז השפעה ניכרת על המוסיקה בת זמננו .

קודם  |  הבא