עמוד:18

1898 , בדרכו לארץ - ישראל , והודיע לו כי הוא מוכן להמליץ בפני הסלטאן על התנועה הציונית . המושבות העבריות הראשונות והמעטות בימים ההם בארץ - ישראל - מקוה ישראל , ראשון לציון , נס ציונה ורחובות - קבלו בהתלהבות גדילה את פניו של הרצל . במקוה ישראל התעכב הקיסר הגרמני עם בני לויתו , כדי לברך לשלום את הרצל שהמתין לו בשער הכניסה לבית - הספר החקלאי . הראיון הרשמי שנערך ב - 2 בנובמבר 1898 במחנה האהלים של הקיסר בירושלים , לא הניב את התוצאות שצפה להן הרצל . מאז זנחו הקיסר וממשלתו את תמיכתם בתנועה הציונית . השפיעו על כך גם תגובותיהם השליליות של יהודים עשירים וגם של ליברלים שחששו למעמדם בארצות מושבם , אם תקום מדינה יהודית . הרצל פונה לעזרת הסלטאן הטורקי ובריטניה באותה שנה , 1898 , התקבל הרצל לראיון אצל הסלטאן הטורקי עבד אלחמיד ה - 2 . הסלטאן התרשם מאישיותו של הרצל ובקש ממנו תכנית מפרטת לתקון מצבה הכספי של טורקיה . אף שהרצל לא הצליח לגיס את הסכום הדרוש אצל היהודים העשירים , הוא הזמן שוב לקונסטנטינופול בשנת 1902 כאורחו של הסלטאן . טורקיה הציעה לו תכנית להתישבות מפזרת של יהודים במקומות שונים ברחבי הקיסרות הטורקית , תמורת שפור מצבה הכספי של הקיסרות . היות שארץ - ישראל הוצאה מהתכנית , דחה הרצל את ההצעה . ביולי אותה שנה הזמן הרצל לטורקיה שוב , אך גם הפעם ללא תוצאות . בשלב זה גמלה ההחלטה בלב הרצל לפנות לבריטניה . הרצל הזמן ללונדון כדי להעיד כממחה בפני " הועדה המלכותית " שדנה בכניסתם של זרים ( לרבות יהודים ) לאנגליה . בהופעתו בפני הועדה טען הרצל כי אם תציע ממשלת בריטניה שטח להתישבות עצמאית של יהודים , תפתר בעית הגירת היהודים לבריטניה , בעקר מרוסיה . הוא הדגיש , אמנם , את מטרתה של הציונות להתישבות בארץ - ישראל , אך במצב חרום , כאשר יהיה הכרח לעזר בדחיפות להמוני היהודים , תסכים התנועה הציונית להקל את מצבם בדרך אחרת . לפיכך העלו הצעות אחדות לדיון וביניהן הצעו קפריסין , חצי האי סיני ובעקר אוגנדה שבמזרח אפריקה . בריטניה , ששלטה בקפריסין , דחתה את ההצעה הראשונה ומצרים - את השניה . גורל אחר היה צפוי להצעת אוגנדה . הרצל מציע את " תכנית אוגנדה " ביום 4 באוגוסט 1903 הודיעה ממשלת בריטניה להרצל , כי אם ועדת החקירה שתשלח ההסתדרות הציונית תמצא באוגנדה שטח מתאים להתישבות יהודים , תרשה ממשלת בריטניה להקים בה מושבה יהודית בעלת שלטון עצמי . הרצל הביא את " הצעת אוגנדה " לקונגרס הציוני הששי , שהתקים בבזל שבשויץ . הרצל הדגיש שאין הצעה זו סותרת כהוא זה את מטרתה הסופית של הציונות , וכי הוא מבקש רק החלטה לבחן את ההצעה . אף על פי כן עוררה התכנית התנגדות גדולה בקונגרס והביאה להתרגשות רבה , ביחוד בקרב הצירים מרוסיה , שראו בה בגידה בארץ - ישראל . אמנם , החלט על שגור ועדת חקירה למזרח אפריקה , אך הרצל נעל את הקונגרס בהכרזה חגיגית : " אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני " . " אם תרצו אין זו אגדה " הרצל חדש את הצעותיו לממשלה הטורקית . בינואר 1904 הוא נפגש עם האפיפיור ועם ויטוריו אמנואלה ה - 2 , מלך איטליה . מלך איטליה קבלו בהתלהבות , אך האפיפיור הסתיג מן הרעיון הציוני ואמר כי על היהודים להתנצר תחלה . באותה שנה נשא ונתן הרצל עם גורמים מדיניים ברוסיה ובבריטניה , אך ללא תוצאות . לבו החולה נחלש והוא הלך לעולמו ב - 3 ביולי 1904 ( כ בתמוז תרס"ד ) . בצואתו בקש הרצל להקבר ליד אביו בוינה , עד אשר יעביר העם היהודי את עצמותיו לארץ - ישראל . באוגוסט 1949 העלו עצמותיו של הרצל לישראל ונטמנו בהר הרצל בירושלים . גם עצמות הוריו ואחותו פאולינה העברו להר הרצל . בספורי " אלטנוילנד " ( " ארץ ישנה - חדשה " , שנקרא בתרגומו העברי הראשון של נחום סוקולוב " תל אביב " ) תאר הרצל את התגשמות הציונות כפי שהיתה למעשה שנים רבות לאחר מותו . הוא תאר ארץ המתפתחת ללא הכר בעזרת המדע והטכנולוגיה . המוטו של הספר - " אם תרצו אין זו אגדה " היה לססמת הציונות . כתביו של הרצל , אגרותיו , יומנו הציוני ומבחר יצירותיו תרגמו לעברית . על - שמו נקראים רחובות רבים בישראל , וכן העיר הרצליה והגימנסיה הראשונה בתל - אביב , חדרו של הרצל הועתק בשלמותו והפך למוזיאון קטן הנמצא בהר הרצל בירושלים . לחדר נוספו תמונות ומסמכים המתארים את מעשיו וממחישים את אווירת תקופתו .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר