עמוד:16

אל המוני העם היהודי . מרבית יהודי מערב אירופה דחו את רעיונותיו ואת תכניתו של הרצל . הרבנים החרדים ראו בתכניתו דבר האסור על פי הדת , שכן הוא דוחק את הקץ ומבטל את ביאת המשיח בדרך נס . היהודים הרפורמים טענו כי היהודים חדלו להיות עם והם בני דת אחת בלבד ואינם צריכים לשאף להיות לעם . גם מקצת " חובבי ציון " הסתיגו מן התכנית שנראתה בעיניהם גדולה מדי . אולם רבים מהם וגם הסטודנטים היהודים באוסטריה ובארצות אחרות גלו התלהבות לרעיונותיו של הרצל ותבעו ממנו שיעמד בראש הפועלים להגשמתה . וכך , בתוך זמן קצר , היה הרצל למנהיג התנועה שנקראה מעתה " ציונות " . מתוך ההכרות שנוצרה בין הרצל לבין " חובבי ציון " ורבים מבני העם היהודי , נוכח הרצל לדעת כי רק לארץ - ישראל יש כח משיכה הדרוש להקמת מדינה יהודית . הוא עצמו , שדגל תחלה ברעיון של הקמת מדינה יהודית בכל מקום שבו נתן להקים אותה , למשל בארגנטינה , היה לציוני במלא מובן המלה . הרצל נוקט פעלות מדיניות עד מהרה פתח הרצל בפעלה מדינית . בשנת 1896 הוא התקבל לראיון אצל הדכס הגדול פרידריך מבדן ( מדינה בגרמניה ) , שהפך אוהד הציונות לאחר שהרצל כבש את לבו . ביוני 1896 בקר הרצל בקונסטנטינופול ( כיום איסטנבול ) והציע לוזיר הגדול ( ראש הממשלה ) , כי היהודים יקבלו על עצמם לשפר את מצבה הכספי החמור של הקיסרות הטורקית העות'מאנית תמורת ותורו של הסלטאן על השלטון בארץ - ישראל והסכמתו להפכה למדינה יהודית עצמאית . לאחר שתכנית זאת נדחתה , בקש הרצל רק רשיון להקים מדינה יהודית הכפופה לסלטאן . מסוף 1898 הוא חזר ודרש מטורקיה רשיון ממלכתי להתישבותם של יהודים בארץ - ישראל , שלטון עצמי וזכות להגנה עצמית . בדרכו לקונסטנטינופול התקבל הרצל בהתלהבות עצומה על ידי המוני היהודים בסרביה ובבולגריה . גם היהודים שישבו במזרחה של לונדון ( מהגרים ממזרח אירופה ) קבלו את פניו בהתלהבות כאשר בקר בבירת בריטניה . אולם מנהיגיה של יהדות בריטניה לא תמכו בו . גם הברון אדמונד ( בנימין ) רוטשילד , שלימים כנה " אבי הישוב"ו " הנדיב הידוע " , דחה את תכניתו של הרצל . אז החליט הרצל לארגן את המוני העם היהודי לבצוע תכניתו והציע לכנס קונגרס ציוני . הרצל מכנס קונגרסים ציוניים הקונגרס הציוני הראשון התכנס בבזל בימים 29 - 31 באוגוסט 1897 . הקונגרס אשר את תכניתה של התנועה הציונית ויסד את ההסתדרות הציונית העולמית . הרצל נבחר לנשיאה של ההקתדרות וכהן בתפקידו עד יומו האחרון . אף שמחלת הלב שלו החריפה ולמרות ההתקפות הקשות מצד מתנגדיו , שקד הרצל ללא לאות להשגת שתי המטרות העקריות . מטרה אחת היתה " הקמת בית מולדת לעם היהודי בארץ - ישראל " , בהסכמתן של המעצמות ושל טורקיה , הסכמה שתשג על ידי משא ומתן מדיני . המטרה האחרת היתה לחזק ולפתח את ההסתדרות הציונית , עד שתגיע למצב שבי תהיה מסגלת להוות גורם בעל משקל במשא ומתן מדיני וכספי עם ממשלות ותוכל לבצע את מפעל ההתישבות בארץ - ישראל . בקונגרס הציוני השני בשנת 1898 , החלט על הקמת הבנק הציוני , הוא " אוצר התישבות היהודים " , שהיה לימים " בנק לאמי לישראל " . הרצל וקיסר גרמניה זמן קצר אחרי הקונגרס הציוני השני הצליח הרצל , בעזרתו של הדכס הגדול מבדן , לרכש את לבו של קיסר גרמניה וילהלם ה - 2 , לרעיון הציוני . בספטמבר 1898 הודיע הקיסר להרצל שהוא מוכן לקבלו לראיון בירושלים בעת בקורו הקרוב בארץ - ישראל . עוד לפני שנפגשו בירושלים , קבל הקיסר את הרצל לראיון בקונסטנטינופול , ב - 18 באוקטובר בעמוד ממול : בנימין זאב הרצל זכה לכבוד מלכים ואף זכה לכינוי " מלך היהודים'ו'משיחן הרצל נראה על כריכתו של ספר ברכות ששלחו אליו יהודי בואנוס איירס לקראת הקונגרס הציוני השלישי , כשהוא מקבל סמכות מידי האל לפעול למען עמו , בנימין זאב הרצל משקיף על העיר בזל שבשוויץ , שבה נפתח הקונגרס הציוני הראשון , בקונגרס זה נבחר הרצל לנשיא ההסתדרות הציונית - תפקיד שמילא עד מותו . שני עמודים מיומנו של הרצל , שבהם הוא מספר על ביקורו בהולנד בשנת 1885 , עם רישום ותיאור של " המנגן בקתרוס " מאת הצייר ההולנדי פרנס הלס ,

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר