חסידות

עמוד:76

הגלות והאכזבה המרה שהנחילה להם הידיעה כי שבתי צבי היה משיח שקר וכי הגאלה עדין רחוקה . רבם היו עניים מרודים שנאלצו לעמל קשה כדי למצא את פרנסתם . על כל אלה נוספו רגשית הנחיתות והקפוח של פשוטי העם , שמקורם בהבדלי המעמדות שנוצרו בקרב היהודים . העשירים ותלמידי החכמים זכו לכבוד רב ולתפקידי מפתח בקהלות היהודיות , ואלו העניים והלא למדנים חשו משפלים וחסרי ערך . באוקראינה ובפולין , מרכזים גדולים וחשובים של היהודים באותה תקופה , לא נתקלה החסידות בהתנגדות חזקה . שם נהו המוני העם אחרי תלמידיו של הבעש"ט , שיסדו שושלות של רבנים או " צדיקים", והקימו " חצרות"- מרכזים שרבנים עומדים בראשם ושולטים שליטה רוחנית בחסידיהם . ממקומות אלה התפשטה החסידות אל מחוץ לגבולות יבשת אירופה והגיעה אף לארצות - הברית ולארץ - ישראל . אולם למרכז אירופה , שבה שלטה במאה ה - 19 תנועת ה " השכלה", שראתה בחסידות תנועה נחשלת המתנגדת לקדמה , לא הצליחה החסידות לחדר . בין שתי מלחמות העולם היתה החסידות תנועה המונית גדולה ומאות אלפי חסידים נשארו נאמנים לרבנים של גור , בלז , טשורטקוב ובובוב בפולין , סטמר ומונקץ'בהונגריה וויז'ניץ ברומניה . בתקופת מלחמת העולם השניה ושואת יהודי אירופה נהרסו מרכזי החסידות באירופה , וישראל הפכה מרכז עולמי של תנועת החסידות . כמה מבני השושלות ששרדו מן השואה הקימו ישיבות ו " חצרות " בישראל ובניו - יורק , שהבולטת בהן היא חצרו של מנחם מנדל שניאורסון , הרבי מליובויץ'. כיום החסידות היא תנוקה גדולה , שהשפעתה נכרת בעצוב דמותו של העם היהודי בארץ ומחוץ לה . עקרי החסידות החסידות העמידה במרכז תורתה את החויה הרגשית . היא הטיפה לאהב את האל ולעבד אותו מתוך דבקות , מסירות ושמחה ; לאהב את עם ישראל ולהאמין בכחו של ה " צדיק". הבעש"ט החשיב ביותר את הכונה האמתית שבלב , ולא את מלוי המצוה בדרך של שגרה חסרת תשומת - לב . לדעתו , השמחה והדבקות הן הדרכים הנכונות לעבד את האל , כי בעיני האל חשובה הכונה ולא הדרך . התפלה תופסת מקום מרכזי בחסידות , והדבקות הנדרשת בה משגת מכח האמונה בקרבת האלוהים לאדם , וביכלת של כל אחד להגשים אותה . אמונה זאת מאפשרת לאדם להתקשר עם האלוהים גם באמצעות אבודה גשמית , במעשי החלין היומיומיים . הבעש"ט הטיף לחסידיו שיש לגרש את העצבות , על אף כל התלאות וקשיי החיים , כי זו מביאה למחשבות רעות . את השמחה אפשר לעורר על ידי רקוד ושירה , המגבירים גם את הדבקות וההתרכזות בתפלה . ואכן , החסידים נוהגים לרקד בהתלהבות עצומה , המביאה אותם למצב של " התפשטות הגשמיות". הבעש"ט אף התנגד לרבוי צומות , שרבים ראו בהם אמצעי לקרוב הגאלה מן הגלות , ואמר כי סגופים גורמים לעצבות . תורה זו , שהראתה להמוני העם דרך חדשה להתפלל ולעבד את האל , קסמה להם מאוד והשיבה להם את כבודם . ה " צדיק " הצדיק , המכנה גם רבי או אדמו"ר ( ראשי תבות של אדוננו מורנו ורבנו ) הוא דמות רבת השפעה בחסידיות . החסידים מאמינים בכחו של " הצדיק " להשפיע בתפלתו על גורלם של הפרט ושל החברה . הם רואים בו מתוך בין העם לאלוהיו , מעין צנור המעביר את השפע האלוהי לעולמות התחתונים . הודות לסגלותיו המיחדות יוכל הצדיק לחולל נסים , להושיע את עם ישראל מפרעניות הנשקפות לו , לרפא חולים וליעץ עצות מועילות . המוני חסידים היו נוטשים את בתיהם ונוסעים לחצרות של האדמו " רים כדי לשהות במחצתם בשבתות ובחגים , לשמע " תורה " מפי הרבי ליד " השלחן"( " טיש") , שנחשב בעיניהם כמזבח מבחינת קדשתו , לאכל משיריו של הרבי , ללמד נגונים חדשים מפיו , ולהגיש לו פתקים ובהם בקשות שונות . היו אדמו " רים שחיו בעני ובפשטות והיו שנהלו חצר מלכותית ממש , וחיו בעשר ובפאר . כמה רבנים עמדו בראשה של תנועת עליה לארץ - ישראל . תחלה נבחרו הרבנים בזכות תכונותיהם האישיות . אחר כך נוסדו " שושלות " של אדמו " רים והמעמד עבר בירשה . יוצא דפן מבחינה זו הוא רבי נחמן מברצלב ( נכדו של הבעש"ט ) , שלא הניח יורש וחסידיו לא בחרו בשום " רבי " אחריו והם דבקים בו עד היום . רבים מן הרבנים היו ידענים גדולים בתורה . וה " מתנגדים " לא יכלו עוד לראות בהם בורים ועמי הארצות . לעמת זאת , התרבו ביניהם " בעלי מופתים", ואליהם כונו ה " מתנגדים " ואנשי ה " השכלה " את חצי לעגם . הריקוד והשירה הם דרכים להגדיל את השמחה , שהיא הדרך הראויה , לדעת החסידים , לעבוד את הבורא . ציור מאת תולי פילמוס . חסידי חב"ד מנסים לקרב יהודים אל הדת בכל מיני דרכים - בין השאר בשידור מוסיקה לריקודים חסידיים ( בתמונה ) .

קודם  |  הבא