חנוך

עמוד:62

לצד החנוך לצרכי הכנסיה התפתח מסוף המאה ה - 9 בשכבות הגבוהות החנוך לאבירות . ההכשרה לנימוסים ולתפקידים של מעמד האבירים נרכשה בחצרות נסיכים או אבירים אחרים . מגיל שבע היה הנער תחת השגחתה המיחדת של גבירת חצר שדאגה לחנוכו הדתי , למדה אותו שירה ומוסיקה והקנתה לו את משגי הכבוד והנימוסים האביריים . באותו זמן הוא קבל מהגברים גם חנוך גופני ולמד את השמוש בנשק . מגיל ארבע - עשרה שמש הנער ממעמד זה כנושא כליו של נסיך או אביר , והתאמן בציד ובמלחמה . בגיל עשרים ואחת הוא נעשה אביר . החנוך העיוני של האבירים היה מגבל לקריאה ולכתיבה בלשון אמם ולכן כמעט לא ידעו לטינית . במאה ה - ו ו , עם התפתחות הערים , קם מעמד עירוני חדש . היו בו אנשי עסקים , סוחרים ובעלי מקצוע שהתאחדו ויצרו אגודים מקצועיים שנקראו גילדות . הגילדה היתה אחד המוסדות החנוכיים המרכזיים בימי הבינים . היא העניקה חנוך לא רשמי לחבריה בענינים טכניים וחברתיים , וכן חנוך רשמי לילדים של חברי הגילדה . למרות שבימי הבינים ירד ערכה של ההשכלה , נוסדו אז באירופה אוניברסיטאות שבהן למדו תאולוגיה ( תורת הדת ) , משפט ורפואה . במאות ה - 15 וה - 16 בא הקץ לשלטונה של הכנסיה על החנוך . בעקבות המגע עם המסלמים - ששמרו רבים מספריהם של חכמי יון , ובעקר אריסטו - התעוררה התענינות מחדשת בתורתם ובחבוריהם של היונים והרומאים הקדמונים והחלה תקופת הרנסנס ( התחיה ) . ראשית העת החדשה בתקופת הרנסנס התבססו מדעי הטבע והחקירה המדעית , והחנוך - בעקר עקב המצאת הדפוס - קבל תנופה חדשה . כונתו העקרית של החנוך באותה העת היתה , לפתח את הכשרונות והכחות הטמונים באדם היחיד . דגש הושם בצרכים הנפשיים של התלמיד . מחולל המהפכה במחשבה החנוכית היה הוגה הדעות הצרפתי בן המאה ה - 18 ז'ן ז'ק רוסו בספרו " אמיל". רוסו דגל בשחרור הילד מכבלי החנוך הכנסיתי הנקשה וראה בילדות שלב בעל ערך משלו בהתפתחות האדם , ולא רק הכנה לתפקיד המבגר . מחנכים רבים השפעו מדעותיו של רוסו . למשל , המחנך השויצי יוהן פסטלוצי ( 1746 - 1827 ) , שאף לשפר את גורל העניים באמצעות חנוך מקצועי לחרשת ולחקלאות , ובסס כל למוד על הסתכלות , נסיון ופעילות של הילד , ומזוג למודים עיוניים עם עמלנות . בסוף המאה ה - 19 העבירה המחנכת האיטלקיה מריה מונטסורי ( 1870 - 1952 ) את שיטתו של רוסו מבית - הספר לגן הילדים , ושקדה על פתוח הילד באמצעות משחק ופעילות חפשית . החנוך במאות ה - 19 וה - 20 במאה ה - 19 עמדו טובי הוגי הדעות על הצרך להנחיל השכלה לכל ילד , כדי להכשירו לחיים בחברה מתקדמת . עקב כך קמו בתי - ספר גם לילדי השכבות הנמוכות . בצרפת ובפרוסיה תחלה , ואחר כך ברב ארצות תרבות המארב , הוקמו מערכות חנוך ממלכתיות וחלוניות שהגשימו את חובת הלמוד הכללית על ידי חנוך עממי חנם , המממן על ידי מסים ששלם הצבור . כמו כן התאפשר לתלמידים מכשרים מקרב המעמדות הנמוכים לעבר מבית - הספר היסודי הצבורי לבית - הספר התיכון . עם בטול אי - השויון החנוכי בין המעמדות החל גם בטול האפליה החנוכית של נשים . הוקמו בתי - ספר תיכוניים לבנות , או שהרשו להן לבקר בבתי - הספר הכלליים . במחצית השניה של המאה ה - 19 נפתחו בארצות - הברית שערי החנוך הגבוה לנשים , ומסוף המאה ה - 19 - גם באירופה . ההכרזה על זכיות האדם מטעם האמות המאחדות ב - 1948 קובעת , בין השאר : " כל אדם זכאי לחנוך . החנוך ינתן חנם , לפחות בשלבים הראשונים והיסודיים ; החנוך יכון לפתוחה המלא של האישיות ולטפוח יחס כבוד לזכיות האדם ; במאה העשרים גברה ההכרה בחשיבותו של החינוך להתפתחותה של המדינה , ומדינות רבות משקיעות בו משאבים רבים . גם בארץ הנחשלת בהוטן , שעד שנות השישים לא היה בה שום חינוך רשמי , פועל קולג', בתמונה ) , הקשור אל אוניברסיטת דלהי שבהודו .

קודם  |  הבא