ברנרד, שרה

עמוד:209

ערב אחד בשנת 1890 המתין קהל רב ונרגש לעלית המסך בתאטרון שבפריס . גבורו של המחזה היה נער צעיר , ותפקיד זה עמדה למלא שחקנית מפרסמת בת חמשים ושש . זו היתה שרה ברנרד , אחת השחקניות הגדולות והמפרסמות בכל הדורות . היא לא היתה יפה , אך רבים הגדירו את הופעתה כמדהימה ואפלו מהפנטת קולה כנה " קול של זהב " . שרה ברנרד החלה את דרכה כתלמידת בית - הספר למשחק של ה " קומדי פרנסז " , התאטרון המכבד ביותר בצרפת תאטרון זה , שהוקם בראשית המאה ה - 18 , מעלה בעקר מחזות מן הקלסיקה הצרפתית ונחשב עד היום לתאטרון הלאמי של צרפת . תפקידה המפרסם ביותר על במה זו היה פדרה במחזה מאת רסין אולם היא העדיפה תפקידים " מודרניים " יותר מאלו שהציע ה " קומדי פרנסז " . במיחד הצטינה בתפקידים מלודרמתיים , שהיו חביבי הקהל הפריסאי באותה עת . אחד התפקידים המפרסמים ביותר שעצבה היה " הגברת עם הקמליות " של אלכסנדר דימה . בין תפקידיה המפרסמים האחרים גם המלט וז'ן ד'ארק . שרה ברנרד הופיעה ברחבי העולם וזכתה בכל מקום לקבלת פנים מלכותית לבסוף עזבה את ה " קומדי פרנסז " והקימה תאטרון משלה , " תאטרון שרה ברנרד " , הקים עד היום . בהגיעה לגיל זקנה נאלצו לקטע את רגלה , אך היא המשיכה עד ימיה האחרונים לעלות על הבמה ולשחק , בעודה יושבת או נשענת על שלחן . אישיותה הכובשת גברה על כל מגבלה גופנית שלה , ואף סיעה לה לגלם בצורה משכנעת ביותר תפקידי גברים ותפקידי נשים צעירות , כשהיתה כבר מבגרת מאוד . בסוף ימיה פרסמה שרה ברנרד גם שני ספרים , האחד על חייה והאחר , " אמנות התאטרון " , הכולל עצות מנסיונה לשחקנים צעירים דרתה רסין , ז'ן תאטרון ברנר , יוסף חיים סיפו עבוי , שהשפיע רבות באישיותו ובשאיפותיו המוסריות על בני העליה השניה בארץ - ישראל . ביצירותיו בטא ברנר את ספקותיו לגבי עתידו של העם היהודי ואת יאושו וחרדתו לגורל המפעל הציוני . חי בשנים 1887 - 1921 . יוסף חיים ברנר נולד באוקראינה . העני והמחסור שידע בילדותו השפיעו עליו ונכרו בנפשו כל ימי חייו . ברנר קבל חנוך יהודי ב " חדר', ובגיל ארבע - עשרה יצא מבית הוריו ולמד בישיבות שוכות בעירות הסמוכות לעירת הלדתו . שלוש שנים הוא למד בישיבה של פוצ'פ , ובה התידד מאוד עם הסוכר לעתיד אורי ניסן גנסין , שאביו עמד בראש הישיבה באותה עת התחיל ברנר לקרא את יצירות הספרות העברית 1 , חדשה ואף למד רוסית וקרא את יצירותיהם של גדולי הספרות הרוסית . בשנת 1898 הוא - י - נסה להשתקע בביליסטוק , אך הנסיון לא הצליח והוא עבר לעיר הומל ( גומל ) שבה פרסם את ספוריו הראשונים . במשך זמן קצר היה ברנר חבר ה " בונד " , תנועה יהודית סוציאליסטית , אך עד מהרה התיאש מנסיונותיה לפתר את מצבם של העובדים היהודים בגולה , והיה לציוני טלטולים ופעילות ספרותית בשנת 1902 גיס יוסף חיים ברנר לצבא הרוסי ושרת בו שנה , שאותה תאר בספורו " שנה אחת " . כשפרצה המלחמה בין רוסיה ליפן , ב - 1905 , ערק ברנר מן הצבא . הוא נתפס והחזר לעירו , אך בדרך שחררו אותו חבריו לשעבר ב " בונד " ועזרו לו לעבר את הגבול ברנר הגיע ללונדון וחי בה כשלוש שנים ( 1905 - 1908 ) הוא התפרנס מעבודתו כסדר בבית - דפוסי ובשעות הפנאי שלו ערך את הירחון העברי " המעורר " לונדון לא היתה מרכז תרבותי עברי וירחונו של ברנר לא האריך ימים . בשנת 1908 הוא נסע לגליציה וכעבר שנה אחת עלה לארץ - ישראל . תחלה עבד ברנר כפועל חקלאי בחדרה , אך עד מהרה חזר אל העבודה הספרותית הוא לא היה חבר בשום מבלגה , אך קרוב ברוחו לפועלים וכתב הרבה בעתוניהם בימי מלחמת העולם הראשונה שמש ברנר מורה בגימנסיה " הרצליה " בתל - אביב . - - - י י בארץ כתב ברנר הרבה ספורים , מאמרים על בעיות השעה , ומאמרי בקרת על סוכרים עברים רב ספוריו - ביניהם " המוצא " , " הצדה " , עצבים " , בין מים למים " , " מכאן ומכאן " - מבטאים יאוש גדול מן החיים היהודיים , הישנים והחדשים , ומן המפעל הציוני . בשנת 1919 נבחר ברנר לערך את " האדמה " , ירחונה של מפלגת " אחדות העבודה"ב - 1920 הוא יצא לגליל וחי בחבורה של פועלים חברי " גדוד העבודה " , שסללו את הכביש בין טבריה למגדל , ולמד עברית את העולים החדשים בשנת 1921 הוא חזר לתל - אביב וגר בשכונה הערבית אבו כביר , שליד יפו . ב - 2 במאי 1921 ( כד בניסן תרפ"א ) רצח ברנר על ידי ערבי ב " מארעות " שהיו אז בארץ . " שכול וכשלון " ברנר הוא הקודר ביותר מבין היוצרים העברים החדשים . הוא כמעט אינו מתאר בני אדם עליזים ומאשרים , ונדמה השחקנית שרה ברנרד בסצנה דרמטית מן המחזה " טוסקה - מאת סרדו , שהועלה בתיאטרון הפריסאי ב - 1887 השחקנית הדגולה הקימה תיאטרון משלה והופיעה בו גם לאחר שנקטעה רגלה

קודם  |  הבא