בן יהודה, אליעזר

עמוד:126

בן יהודה , אליעזר נלשן , סופר ועורך עברי , שזכה בשל פעילותו הנמרצת למען החדרת השמוש בשפה העברית וחדושיו בלשון בכנוי " מחיה הלשון העברית " . בזכותו היתה העברית , שלא היתה מדברת מאות בשנים , לשפה חיה המשמשת בכל שטחי החיים . חי בשנים 1858 - 1922 . אליעזר יצחק פרלמן נולד בלושקי שבליטא . בהיותו בן חמש שנים הוא התיתם מאביו . כשהיה בר - מצוה שלחה אותו אמו לבית דודו בעיר פולוצק , כדי שילמד שם בישיבה . אולם ראש הישיבה , שהיה משכיל נסתר , השפיע עליו שיקרא ספרי השכלה . דודו חשש פן תפגע אמונתו הדתית של הנער והעביר אותו לעירה אחרת . שם הכיר אליעזר חסיד אחד שנעשה משכיל , נפתלי הרץ יונס שמו , וזה השפיע עליו להכין עצמו ללמודים בבית - ספר תיכון . בתו הבכירה של יונס , דבורה , למדה אותו רוסית . בשנת 1877 סים בן יהודה את בית - הספר הראלי בעיר דינבורג ( דוינסק ) . כעבר שנה אחת הוא התקבל ללמודי רפואה באוניברסיטה שלה בפריס . מחדושי אליעזר בן יהודה ורד , פרפר , בבה , כדור , סחרחרה ותזמרת הן מלים מחדושי בן יהודה . מלים שנסה לחדש ולא התקבלו הן , למשל , שח - רחוק - הלוא הוא הטלפון והנמנמה - היא הפיג'מה . הרעיון מתחיל לקרם עור וגידים מלחמות העצמאות של עמי הבלקן , שהיו כפופים עד אז לטורקיה , השפיעו על אליעזר בן יהודה . הוא הגיע למסקנה שגם עם ישראל שיש לו מולדת היסטורית - ארץ - ישראל - ולשון היסטורית - עברית - יוכל לשוב אליהן . הוא פרסם בעתון " השחר " , שבעריכת הסופר פרץ סמולנסקין , מאמר ושמו " שאלה נכבדה " וחתם עליו בשמו החדש , העברי , אליעזר בן יהודה . בפריס פגש בן יהודה בתיר יהודי וזה ספר לו , כי במסעותיו בארצות אפריקה ואסיה דבר עם היהודים היושבים שם בשפה העברית . מדברים אלה הסיק בן יהודה כי השפה העברית לא מתה . בחרף של שנת 1878 חלה בן יהודה במחלת השחפת ונאלץ להפסיק את למודיו הוא החליט להתרפא ממחלתו בארץ - ישראל , שהאקלים בה חם , ובה גם יוכל להתחיל להגשים את רעיונו . הוא פנה אל קרל נטר , מיסד בית - הספר החקלאי " מקוה ישראל " ומנהלו , ובקש שימצא לו עבודה בארץ . נטר הכניס אותו לבית - המדרש למורים של חברת " כל ישראל חברים " בפריס כדי שיכשיר עצמו להיות מורה במקוה ישראל . אולם מחלתו של בן יהודה החריפה והוא אשפז בבית - החולים של רוטשילד בפריס . בבית - החולים הוא פגש בחוקר איש ירושלים א"מ לונץ , שדבר אתו עברית במבטא הספרדי ואף ספר לו שבני העדות היהודיות השונות בירושלים מדברים זה עם זה עברית במבטא הספרדי . בודד במערכה הקשה בסוף החרף של שנת 1881 חזר אליעזר בן יהודה מאלג'יריה , שאליה יצא לשם הבראה , לפריס , ובלבו החלטה לעלות לארץ - ישראל . עורך העתון " חבצלת " הסכים להעסיקו בעתונו . בדרכו לארץ נשא לאשה את דבורה , בתו של מיטיבו יונס , ובאוקטובר 1881 הגיע הזוג ליפו . כאן הודיע בן יהודה לאשתו , כי מן היום הזה לא ידבר עמה אלא עברית בלבד . כשנולד בנם בכורם בן - ציון - הוא איתמר בן אב"י - דברו עמו הוריו רק עברית , והוא כנה " הילד העברי הראשון " . תחלה בקש בן יהודה לרכש את לבם של היהודים החרדים בירושלים , שידעו את הלשון העברית מכתבי הקדש . הוא קוה שיוכל להשפיע עליהם לדבר עברית ולא יידיש . לשם כך גדל בן יהודה זקן ופאות ושכנע את אשתו לחבש פאה נכרית . אך יהודי ירושלים סרבו לעשות את לשון הקדש לשפה חלונית . בנוסף על עבודתו ב " חבצלת " היה בן יהודה מורה בבית - הספר של חברת " כל ישראל חברים " בירושלים . החברה הרשתה לו ללמד את הלמודים העבריים בעברית בלי תרגום ללשון אחרת כפי שהיה מקבל עד אז . בשנת 1885 הוא יסד שבועון שלו , " הצבי " , שהיה במרוצת הזמן לעתון יומי והופעתו נמשכה עד מלחמת העולם הראשונה ( 1914 ) . הוא הוציא לאור גם שבועון ושמו " השקפה " , שהופיע אחר כך פעמים בשבוע . מחיה השפה העברית בעתוניו נלחם בן יהודה נגד ה " חלקה " ( קצבה שקבלו יהודי ארץ - ישראל מכספי תרומות שנאספו בחוץ לארץ ) ולמען עבודת האדמה והישוב החדש . אך ביחוד הקדיש את מאמציו להחיאת הלשון העברית המדברת . הוא חדש ויצר מלים רבות שלא היו קימות עד אז בלשון העברית , ומרביתן נקלטו לשמוש יום - יומי . הסגנון העברי שהנהיג בן יהודה היה שונה הן מלשון המקרא והן מלשון החכמים , אך היה נוח לשמוש בשל פשטותו והתאמתו לדרישות התקופה המודרנית . ראשיתה של האקדמיה ללשון העברית , הפועלת בימינו , היא " ועד הלשון העברית : שהקימו אליעזר בן יהודה , דוד ילין ואחרים מאבקו העקשני של אליעזר בן יהודה יצר את אחד הפלאים של תקופתנו - תחייתה של השפה העברית

קודם  |  הבא