מתוך:  > אביב חדש 3 > בלט

עמוד:116

הירך כלפי חוץ , המאפשר להרים גבוה את הרגל ; קפיצות וסיבובים מהירים ( פירואטים ) ומסגננים ; החזקת הזרועות בצורות מסימות ; וחמש עמידות בסיסיות . תחלה השתתפו בבלטים רק בני האצלה , וביניהם מלך צרפת , לואי ה - 14 . המלך , שזכה לכנוי " מלך השמש " משום שבהיותו נער הצטין ברקוד בתפקיד " אפולו אל השמש " , יסד בפריס את האקדמיה המלכותית למחול בשנת 1661 . באקדמיה זו נקבעו החקים הבסיסיים , המשמשים את הבלט עד היום . בשלהי המאה ה - 17 הוקמו באירופה להקות בלט מקצועיות , ובמהלך המאה ה - 18 הן החלו להופיע בפני הקהל הרחב . מופע הבלט הפך בהדרגה למופע תאטרוני , שמשלבים בו רקוד לצלילי מוסיקה , עלילה ותפאורה . כמו כן הסתמן שנוי באפי של העלילה והדמיות . בבלטים החצרוניים ( שבצעו בחצרות המלכים ) הופיעו דמיות של אלי יון או דמיות סמליות , שיצגו תכונות מפשטות כגון צדק , אהבה , רשע או קנאה . רק בסוף המאה ה - 18 החלו להיות מצגים בלטים , שהעלילה בהם נסבה על דמיות של בני אדם רגילים החיים במציאות . כך היה בבלט העתיק ביותר המבצע עד היום בלהקות הבלט , " הנערה שלא נשמרה היטב " , משנת 1789 , שהוא מהתלה על אלמנה עשירה , בתה הנאה ובנו המטמטם של אכר עשיר , המבקש לשאת אותה לאשה . בראשית המאה ה - 9 1 עבר הבלט שנוי סגנוני נוסף . עד אז היו הרקדנים הגברים המובילים בעולם הבלט , אבל אחרי המהפכה הצרפתית נעשו הבלרינות , הרקדניות , לכוכבות בימת המחול . הסגנון הרומנטי שהיה נהוג באותם ימים הביא לבימת הבלט דמיות של רוחות רפאים , פיות ושאר יצורים דמיוניים , שתאמו את כשוריהן של הרקדניות דוקא . באותה עת נקבעו אחדים מהסממנים שהפכו למאפינים המבהקים של הבלט : החצאית המיחדת התפורה מאריגים שקופים , והרקוד על בהונות הרגלים המעניק למחול אוריריות ומעוף , יפי ואלגנטיות . במשך המאה ה - 19 הלך והצטמצם תפקידו של הגבר בבלט , עד שהפך למין סבל , שתפקידו העקרי לעזר לרקדנית להתעופף . לשיא השכלול הגיע הבלט בחצר הצארים , שליטיה של הממלכה הרוסית הגדולה . מלבד דנמרק היתה רוסיה הצארית המקום היחיד שבו נשמרה המסרת של רקדנים - גברים . באותם הימים פעל בסנט פטרבורג הכוראוגרף ( יוצר המחול ומעצבו ) מריוס פטיפה , שיצר את הבלטים הנחשבים כיום לקלסיקה , כגון " אגם הברבורים"ו " היפהפיה הנמה " , על פי מוסיקה מאת המלחין צ'יקובסקי . בראשית המאה ה - 20 פעל ברוסיה האמרגן סרגי דיגילב , שיסד להקה פרטית משלו , שנקראה " הבלטים הרוסיים " . בראש להקה זו עמדו אמנים גדולים של הבלט החצרוני . הלהקה הופיעה לראשונה בשנת 1909 בפריס , וכבשה את הקהל המערב אירופי בחדשנותה , בנועזותה , בעשר הצבעים של התפאורות ובמוסיקה החדישה . יצירות כמו " פלחן האביב " של סטרוינסקי או יצירתו של ניז'ינסקי למוסיקה מאת דביסי , " אחרי הצהרים של הפאון " , עוררו להקת הבלט הישראלי במופע בלט קלסי . הלהקה , וכה להצלחה רבה בזכות ביצועיה הקפדניים בלט בסגנון מודרני על פי עיבודו של הכוריאוגרף הצרפתי , מוריס בז'ר , על בימת בית האופרה . לה סקלה . במילנו .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר