בית

עמוד:85

הבתים הראשונים לפני שהתחיל האדם לעבד את האדמה ולבית את החיות , חי על הציד . הציד חיב לנוע ממקום למקום וללכת אחרי החיות שברצונו לצוד . על כן צריך מעונו להיות פשוט , קל לבניה ולהעברה ממקום למקום . הוא בנה בתים העשויים ענפים , קלפות עצים , עורות וחמרים אחרים שאינם מאריכים ימים רבים . על כן גם המידע עליהם אינו רב , כי כלם נמחו במשך הדורות . אולם לאחר שלמד האדם לחרש ולזרע , היה עליו להשאר זמן רב יותר במקום אחד ולבנות לעצמו בתי קבע . משערים כי לשלב זה הגיע האדם לפני כארבעים אלף עד שנים - עשר אלף שנה . השבטים שנזונו בעקר בדגים , יכלו לשבת במקום אחד כל עוד לא אזל המדגה , כלומר שנים רבות הבתים בתקופת האבן המאתרת שרידיהם או סימניהם של המעונות הקדומים ביותר שנמצאו בימינו הם מתקופת האבן המאחרת , התקופה הנאוליתית ( תקופת האבן החדשה ) , לפני כ - 7,000 שנה . נראה כי האנשים בנו את בתיהם בישובים משני סוגים - על היבשה ובתוך האגמים . ישוב נאוליתי היה קבוצת בתים מקפים בחומה גבוהה בדרך כלל היו הבתים קטנים מאוד ועגלים . הקירות נעשו מאבן , עפר או עץ , וסביר להניח שלא היו בהם חלונות . הגג כסה קש או עשב . פתח הבית היה צר כל כך שהיה אפשר לחסם אותו בקלות . האש בערה במרכז החדר ושמשה לחמום ולבשולי והעשן יצא דרך התקרה . ברב הבתים היה רק חדר אחד , ורק במעטים שנים . נמצאו גם שרידי ישובים שבתיהם היו עשויים להכיל משפחות גדולות רבות . לבתים היתה צורה של פרסת הסוס , רבוע או מלבן . בארץ - ישראל נמצאו שרידים של ישובים נאוליתיים בנחל ארן וביריחו . בישובי האגמים העמדו המעונות על כלונסאות שנתקעו בקרקע האגם והקפו ערמות אבנים . בדרך כלל היתה צורת מלבן למעון וקירותיו היו עשויים עץ ומטיחים בחמר . כל בית חלק על פי רב לשני תאים או יותר . הבתים במצרים הקדומה המצרים העניים ישבו בבקתות זעירות עשויות טיט ומכסות בכפות תמרים . לבני המעמדות שמצבם הכלכלי היה טוב יותר היו בתים טובים מאלה בית טיפוסי של מצרי מהמעמד הבינוני היה בנין קטן מרבע או מלבני הבנוי מסביב לחצר פתוחה הבנין עצמו חלק לתאים קטנים . כחלונות שמשו סדקים צרים במרומי הקיר , שנועדו להפיג את החם הקשה הגג השטוח נשען על קורות של גזעי תמר . מדרגות בחוץ הוליכו אל הגג , שעליו ישנו בני המשפחה בלילות החמים . הבשול נעשה בחצר המצרים , בני כל המעמדות , בלו את רב זמנם מחוץ לבית . לכל בית היה בדרך כלל גן משלו . חמר הבניה המצוי ביותר היה הלבנים שיבשו בשמש . מצרים היא ארץ דלת יערות והעצים בה מעטים רק העשירים המעטים שבמדינה , ביחוד השליטים והאצילים , בנו לעצמם בתים נאים . בתיהם של העשירים היו לעתים גדולים ויפים מאוד , ובדרך כלל נבנו מאבן . רבים מהם קשטו ורהטו ברב פאר הבתים בבבל ובאשור השמוש באבן ובעצים היה נדיר בעמק שבין הנהרות פרת וחדקל . חמר הבניה המקבל היה הלבנה , אם מיבשת בשמש ואם מזגגת ושרופה בכבשנים . המעמדות העניים יותר ישבו בבקתות טיט קטנות שצורת חרוט להן . למעון הטיפוסי של משפחה בת המעמד הבינוני היתה צורת מלבן בנוי מסביב לחצר לא מקרה או סביב כמה חצרות כאלה . החדרים היו צרים וארכים . החלונות היו קטנים והגגות שטוחים כבמצרים . היו גם בתים בני שתי קומות . אל הקומה העליונה או אל הגג עלו במדרגות שמחוץ לבית . הבבלים והאשורים בנו בתי מקדש וארמונות גדולים ויפים . חומות גבוהות ועבות הקיפו את עריהם הבתים בישראל הקדומה אבותינו הקדמונים בנו את בתיהם מן החמרים שנמצאו בקרבתם יושבי העמקים בנו אותם מלבנים מיבשות חצר משוחזרת של בית רומאי בפומפי בתי אינדיאנים בניו - מקסיקו הבתים בנוים מחומרים המצויים במקום

קודם  |  הבא