בז

עמוד:58

בושמנים עם של צידים היושב במדבר קלהרי , בשטח בוטסונה ונמיביה שבדרום - מערב אפריקה . הבושמנים נחשבים לצאצאי האכלוסיה הקדומה ביותר ביבשת השחרה . שרדו מהם כ - 40,000 נפש בלבד . חושבים כי מוצאם של הבושמנים באפריקה המזרחית . בעבר הם ישבו בכל רחבי אפריקה הדרומית , אך לאט - לאט נהדפו על ידי שבטי בנטו השחרים והחזקים מהם אל אזורי המדבר הצחיחים . הבושמנים מתפרנסים מציד , תוך שמוש בחצים מרעלים , ומלקוט שרשים וצמחי בר . מקצתם עובדים בחוות בקר . קומתם נמוכה ועורם צהבהב - חום . שערם שחר ומתלתל , פניהם שטוחות ואפם רחב . הם דוברים בלשונות קויסן , המאפינות בקולות צקצוק מיחדים . הבושמנים חיים במשפחות המתאגדות לקבוצות קטנות , שכל אחת מהן כוללת כמה עשרות נפשות . הגברים נושאים לרב אשה אחת בלבד והילדים שיכים לאב . לכל חבורה תחום המחיה שלה , שבו היא צדה ומלקטת מזון הם מתחתנים בינם לבין עצמם . חנוך הילדים כולל טקסים רבים . הבושמנים מבודדים את הנערים חדש ימים ומלמדים אותם את תורת השבט ואת מלאכת הציד . הנערות מקבלות הדרכה מאמותיהן . אין לבושמנים ראשי שבטים . הקשישים והמנסים שבהם משמשים מנהיגים בצאתם לציד . רופאי אליל נהנים ממעמד חברתי מכבד - הם מנהלים את טקסי הבגרות של הנערים ומטפלים בחולים בשיטות מסרתיות , תוך שמוש בצמחי מרפא , קמעות , השבעות ולחשים . לבושמנים , המתגוררים בסכות עשויות ענפי שיחים והתרגום המלולי של שמם האנגלי הוא " אנשי הבתה " או ערבת השיחים ) , תרבות עממית משלהם הכוללת אוצר של ספורים ואגדות על גרמי השמים , חיות והרפתקאות ציד . מפרסמים רקודי הציד שלהם , שבהם המחוללים עוטים לבוש ססגוני ומסכות ומחקים את החיות הנפוצות באזוריהם . בושמנים רבים הכחדו בתקופת השלטון הגרמני בדרום - מערב אפריקה בתחלת המאה ה - 20 , ובשל אי - יכלתם להסתגל לארחות החיים המודרניים הם עם הולך ונעלם . אפריקה בז סוג עופות מסדרת דורסי - יום , ממשפחת הבזיים . לבזים כנפים ארכות ומחדדות , מקור חזק ומאנקל , טפרים כפופים וחדים , כשר ראיה מעלה ומעוף חזק ומהיר . מהירות הצלילה שלהם מגיעה ל - 200 קילומטר לשעה ויותר . עם משפחת הבזיים נמנים 61 מינים , שמשקל הקטן שבהם הוא 35 גרם , ומשקל הגדול - עד 2,100 גרם . הבזים חיים בעקר בנופים פתוחים ובתנאי אקלים שונים . הם נזונים מטרף חי שהם לוכדים תוך כדי מרדף באויר , או בדריסה על פני הקרקע . מזונם כולל חרקים , זוחלים , יונקים קטנים - בעקר מכרסמים - וצפורים . בעזרת רגליהם הם תופסים ואוחזים בטרף , ובעזרת המקור - הורגים אותו בזים בישראל בישראל מצויים ו 1 מיני בזים , מקצתם יציבים ומקצתם נודדים דרכה וחורפים או מקיצים בה . הבז הנפוץ בארץ הוא הבז המצוי , הנכר למרחוק ביכלתו לרפרף בנקדה אחת באויר , תוך כדי סריקת סביבתו וחפוש אחר טרף . הבז המצוי , כשאר בני סוגו , אינו בונה קן אלא מקנן בכוכים , במצוקים או בקירות , בקנים נטושים של עורבים , בעליות גג ואף באדניות שבחלונות הבתים רבי - הקומות . הנקבה מטילה 3 - 7 ביצים , שצבען חום - חולי , מנקד בכתמים כהים , ודוגרת עליהן לבדה . בזמן הדגירה הזכר צד ומספק מזון . בישראל מקננים בזים נוספים . בז העצים מגיע לארץ לתקופת הקיץ ומקנן בקנים נטושים של עורבים על גבי עצים גבוהים . הבז האדם מקיץ אף הוא , ומקנן במושבות קטנות במצוקים ועל גבי בתים באתרים מעטים בלבד . מין זה נזון בעקר מחרקים , ואכלוסיתו בעולם ובארץ הצטמצמה במדה נכרת בשנים האחרונות עקב הרעלות . הבז השחר מקנן במצוקי המדבר בחדשי הקיץ והסתו הלוהטים , בנגוד למרבית הבזים המקננים באביב . הוא מצליח לעשות זאת בשל יכלתו המרשימה לצוד צפורים נודדות בעת נדידת הסתו , כולל מעופפים מהירים כגון סיסים וסנוניות . באזור המדברי של ישראל מקננים בז המדבר ( אדם - ראש ) ובז צוקים . מינים אחרים החולפים בנדידתם מעל ישראל או חורפים בה הם : בז חופי , בז גמדי , בז נודד ובז צידים . בז הצוקים , הבז הנודד ובז הצידים הם בזים גדולים המשמשים לציד בזים ועופות דורסים אחרים . השמוש בבזים לציד היה נפוץ באירופה בימי הבינים , ועדין נפוץ בארצות ערב ובכמה מארצות המערב . הצידים נוהגים להשתמש בגוזלי בזים וגורמים בכך פגיעה חמורה בהם , עד כדי הכחדתם משטחים נרחבים . לנזק זה נוסף הנזק שגרמו חמרי הדברה כמו די - די - טי המצטברים ברקמות הבזים וגורמים להטלת ביצים בעלות קלפה דקה ושבירה שאינה מאפשרת דגירה ופוגעת בגוזלים . בשנים האחרונות , בעקבות הפסקת השמוש בחמרי הדברה הפוגעים בבזים , הקמת גרעיני רביה לגדול בזים בשבי ושחרורם לאחר זמן , בז מצוי קורע במקורו נתחים מגוף הטרף , שבו הבחין עוד בהיותו באוויר

קודם  |  הבא