תרדמת חרף

עמוד:193

בעלי - החיים לפעילות . יש חיות המאבדות במהלך תרדמת החרף הממשכת שלהן שליש ממשקל גופן . הן מכלות את השמן שאגרו בגופן והן חלשות וכבדות תנועה , אך לאחר שהן אוכלות הן מתחזקות בקצב מהיר . דב נמנמן סנאי תרומה ומעשר כך נקראו המתנות שהפרישו עובדי האדמה בארץ - ישראל לכוהנים וללויים בימים שבית - המקדש היה קים . על פי מצות התורה , חובה להרים תרומה ומעשר מראשית היבולים של יצהר ( שמן ) , תירוש ( יין ) , דגן , צאן ובקר . שבט לוי היה היחיד בין שבטי ישראל שלא קבל נחלה בארץ . לכן , כדי לספק את צרכיהם של הכוהנים והלויים המשרתים בקדש , קבעה התורה לתת להם תרומות ומעשרות . פרוט מתנות הכהנה מובא בספרים ויקרא ( פרק כז ) , במדבר ( פרק יח ) ודברים ( פרק יב ) . תרומה בני ישראל הצטוו להקריב קרבנות מסוגים שונים לה ' בבית - המקדש . הקרבנות נועדו לאל , אך הכוהנים שבצעו את פעלת הקרבת הקרבן נהנו מחלקים ממנו . הכוהנים קבלו שתי מתנות קבועות - בכורים מן הצומח ובכורות מבהמות הבית הטהורות . כן הענק להם כסף , דמי פדיון בכורות אדם ובהמות טמאות . בנוסף לכך יכול כל אדם להקדיש לכוהן , מרצונו החפשי , נדרים מיבולי השדה שלו או מן הבהמה והצאן שברשותו ואפלו מרכושו . התורה לא קבעה את גדלן של התרומות , אך חז"ל קבעו שלושה שעורים : עין יפה - אחד מארבעים ( החלק הארבעים של היבול ) , עין בינונית - אחד מחמשים , עין רעה - אחד מששים . התרומות נחשבו לקדושות ומי שאינו כוהן אסור היה לו להנות מהן . רק לכוהנים ולבני ביתם היה מתר לאכל מהן כשהן טהורות . לאחר חרבן בית - המקדש , משבטלו דיני הטהרה של הכוהנים , בטלו גם התרומות . התרומות הן מן המצוות התלויות בארץ - ישראל . כלומר , הן חלות רק בתחום הארץ , ואינן מחיבות יבול של יהודי בחוץ לארץ . אך חכמים תקנו , שהתרומה תחול גם על הארצות השכנות לארץ - ישראל . כזכר למצוה זו יש הנוהגים עד היום להפריש תרומה כלשהי , כמפרט בתורה . מעשר בנוסף על התרומה לכוהן , הנקראת תרומה גדולה , צותה התורה גם על תרומת מעשר . המעשר הוא החלק העשירי " מזרע הארץ מפרי העץ לה"' ( ויקרא כז ל ) , שנתן ללויים . המעשרות נתנו ללויים מן הדגן , התירוש ( היין הראשון שהופק בעונה ) והיצהר ( שמן הזית ) , והם הפרישו ממנו לכוהנים " מעשר מן המעשר", הנקרא גם " תרומת מעשר". המעשר מן הבהמה הטהורה נתן ישירות לכוהנים , שהעלו אותו קרבן ואחר אכלו אותו , הם ולעתים גם בני ביתם . המנהג להפריש מעשר לאל , לכוהני האל או למלך הוא קדום ביותר . מעשרות לכוהנים המשרתים בקדש ולשליטים נתנו בכל התקופות גם אצל עמים אחרים ובני דתות אחרות . בספר בראשית מספר על אברהם אבינו שנתן מעשר למלכי - צדק מלך שלם , שמלא גם תפקידי כהנה , על הברכה שברך אותו . יעקב נדר נדר לתת מעשר לה'לאחר מאבקו עם המלאך בבית - אל . נראה שחקי מתנות הכהנה עדין לא היו מגבשים מספיק בימי בית - המקדש הראשון , ולכן לא נתנו באפן מסדר . לעמת זאת , בימי הבית השני , מלאו חקי התרומות והמעשרות בקפידה . החובה להפריש ארבעה מעשרות - " מעשר ראשון", " מעשר שני " או " מעשר עני", " מעשר בהמה ו " מעשר מלך " - הפכה נטל כבד ומעיק . לכן היו שהקפידו ביותר על מתן המעשרות ונזהרו שלא לאכל " טבל " או אפלו " דמאי " - מזון שלא הפרישו ממנו מעשרות או שאפלו קים חשש לגביהם שלא הפרש מהם מעשר , והיו שלא יכלו לשאת בעל הזה ולא הפרישו מעשרות . בית - המקדש בכורים כוהן , כהנה לויים קרבן תקופת בית שני חרופות חמרים הנתנים לבני אדם או לבעלי - חיים לצרך טפול , מניעה או אבחון של מחלה מסימת . התרופות מופקות מצמחים , מבעלי - חיים , מבני אדם ובימינו בעקר מחמרים כימיים . הן משמשות להקלת כאב הנגרם עקב מחלה , להרג חידקים , נגיפים , פטריות ומזהמים אחרים החודרים לגוף , או לשפור תהליכים לא תקינים בגוף או בנפש . נתן לחלק את התרופות לקבוצות אחדות על פי סוג פעלתן : תרופות אנטיביוטיות נתנות כאשר יש זהום , תרופות כנגד דלקת - כאשר יש דלקות לא - זהומיות מסבות שונות , תרופות להסדרת פעילות הלב או המעים , תרופות להקלת כאבים , תרופות לשפור הנשימה , תרופות הרגעה ועוד רבות אחרות . התרופות במהלך ההיסטוריה השמוש בתרופות עתיק ביותר . נמצאו ספרים ממצרים , סין ויון העתיקות המפרטים את התרופות שהיו מקבלות בהן . אולם רק לאחרונה החלו להבין ולהסביר באפן מדעי את האטרופה הרפואית , מימיזן משמשת לייצור תרופות ורעלים כאחד זה אלפי שנים . פעמים רבות התרופות מכילות גם חומרים המזיקים לגופנו , ושימוש לא מנוקר בהן עלול לגרום ( זק בלתי הפיך ואף למוות . האצבעונית , משמאל ) משמשת ליצירת תרופה העוזרת בהתכווצות הלב . צמחים , בעלי - חיים ומחצבים הם עדיין מרכיב טבעי חשוב בתרופות המיוצרות בימינו , בנוסף למרכיבים המלאכותיים .

קודם  |  הבא