תקופת בית שני

עמוד:183

פרוד שהביא לגלות ולחרבן שתי הממלכות נהלו את עניניהן בנפרד זו מזו . לעתים התקימו ביניהן מלחמות כמו בימי אסא מלך יהודה ובעשא מלך ישראל . לעתים כרתו ביניהן בריתות כדי להגן על עצמן מכני אויבים משתפים , כמו בימי יהושכט ואחאב שקשרו ביניהם קשרי משפחה ונלחמו בארמים . לעתים הן השתעבדו לממלכות שכנות , כמו בימי רחבעם מלך יהודה שהעלה מס למצרים וחזקיהו מלך יהודה שהשתעבד לאשור . במשך רב תקופת בית ראשון לא הגיעו שטחיהן של שתי הממלכות לשטחי הממלכה המאחדת בימי שלמה . עם זאת נסתה כל אחת מהן להרחיב את גבולותיה . ממלכת ישראל הגיעה להקפה המרבי בימי המלכים עמרי ואחאב במאה ה - 9 לפני הספירה ובימי המלך ירבעם ה - 2 במאה ה - 8 לפני הספירה , ויהודה הרחיבה את גבולותיה בימי המלך עזיהו במאה ה - 8 לפני הספירה והמלכים חזקיהו ( בסוף המאה ה - 8 לפני הספירה ) ויאשיהו ( בסוף המאה ה - 7 לפני הסכירה ) . גבוש האמונה בתקופת הבית הראשון התגבשה האמונה באל אחד - מונותאיזם . בממלכת יהודה התרכזה עבודת ה'בבית - המקדש בירושלים . בממלכת ישראל הוקמו שני מרכזי דת - בבית אל ובדן שבהן הצבו עגלי זהב . בשתי הממלכות פעלו נביאים שהטיפו נגד עולות חברתיות ונאבקו בעבודת האלילים . על פי הכתוב במקרא , ובעקר על פי הטפות המוסר החוזרות ונשנות של הנביאים , עולה כי תהליך גבוש האמונה היה מרכב וקשה . בני ישראל השפעו מעבודת האלילים של שכניהם סביב , ולצד עבודת ה'הקריבו קרבנות וקימו טקסי פלחן אחרים לאלוהי הנכר . המקרא מתאר מצב , שבו עם ישראל חוטא , אלוהים כועס ומאים בענשים , עם ישראל חוזר בתשובה וחוזר חלילה עד לגלות ולחרבן שהצגו כענש על מעשיהם הרעים . אלוהי נכר ארץ - ישראל - היסטוריה בית - הנוקדש יהדות יהודה , ממלכת ישראל , ממלכת ישראל , עם כבוש הארץ והתנחלות השבטים מונותאיזם שיבת ציון תקופת בית שני ראו גם ערכים נפרדים למלכים ולממלכות הנזכרים בערך זה וכן לספרי התנ"ך . תקופת בית שני כנוי לתקופה בתולדות עם ישראל בארץ - ישראל . תקופה זו החלה עם שיבת הגולים מבבל ליהודה והקמת בית - המקדש השני בשנת 516 לפני הספירה , והסתימה עם חרבן יהודה ובית - המקדש בשנת 70 לספירה . בתקופה זו שלטו בארץ - ישראל הפרסים , המלכים ההלניסטים והנציבים הרומאים . אולם בחלק ממנה היתה בארץ מדינה יהודית עצמאית - ממלכת החשמונאים . תקופת בית שני החלה בשנת 538 לפני הספירה , לאחר שכורש מלך פרס התיר לגולי יהודה לשוב מבבל ולהתישב בשטחים מצמצמים באזור יהודה . תקופה זו מכנה " שיבת ציון". בראש השבים עמדו זרבבל בן שאלתיאל ועזרא ונחמיה . בנית בית - המקדש השני החלה כעשרים שנה לאחר שובם של גולי בבל הראשונים ליהודה . בית - מקדש זה לא דמה בגדלו ובפארו לבית שבנה שלמה , אך הוא שמש מראשית הקמתו מרכז דתי ומדיני לעם ישראל . ב - 458 לכני הספירה כנס עזרא הסוכר אסכת עם בירושלים והחל ללמד את חקי התורה ולפרשם . חקים אלה היו לבסיס החקי של העם ביהודה . בתקופה זו גם נחתמו סכרי התורה והנביאים ומאז לא חלו בהם שנויים . עצמאות ושעבוד כל עוד שלטו הפרסים בארץ - ישראל , נהלו היהודים את חייהם הפנימיים בראשות הכוהן הגדול ו " כנסת גדולה " - מעין מועצה של נבחרי העם היודעים את התורה . גם לאחר שהארץ נכבשה על ידי אלכסנדר מוקדון בשנים 333 - 332 לפני הספירה , לא שנה מעמדם של היהודים . יורשיו , המלכים לבית תלמי והמלכים הסלוקים , שאפו להשליט את התרבות היונית ההלניסטית בארצות כבושיהם . בקרב היהודים היו שתמכו בהחדרת התרבות ההלניסטית ליהודה ובאמוצה . יהודים אלה כנו " מתיונים " והמתנגדים להם כנו " חסידים". ההתנגשות בין שתי התרביות - היהודית והיונית , הביאה לפרץ מרד החשמונאים ולסלוק היונים הסלוקים מירושלים בשנת 164 לפני הספירה . ביהודה קמה מדינה עצמאית - ממלכת החשמונאים , שהכוהן הגדול והמושל הראשון בה מבית חשמונאי היה יונתן בן מתתיהו . במשך יותר ממאה שנים הרחיבה ממלכת החשמונאים העצמאית את גבולותיה , שהגיעו בימי אלכסנדר ינאי ( ברבע הראשון של המאה ה - ו לפני הספירה ) לגבולות הדומים לאלה של ימי דוד ושלמה . זו היתה תקופת פריחה לממלכה , אך העם היה מפלג ומסכסך . נגודים רבים התגלו בין השכבה העשירה לבין רב העם , שנאנק תחת על המסים הכבד . המלחמות הממשכות שנהל אלכסנדר ינאי , והמנהגים ההלניסטיים שהנהיג בירושלים , עוררו את התנגדותם של " הכרושים " - ממשיכי דרכם של " החסידים " מימי מתתיהו החשמונאי . " הפרושים " מרדו בינאי ורבים מהם נאסרו ואף הוצאו להורג . בעקבות הסכסוך שפרץ בין שני בניו - יורשיו של אלכסנדר ינאי , אבד בית חשמונאי את המלוכה ויהודה אבדה את עצמאותה . הדבר ארע בשנת 63 לפני הספירה , כאשר המצביא הרומאי פומפיוס כבש את ירושלים ופרץ לבית - המקדש . מאז ועד שנת 6 לספירה שלטו ביהודה מושלים מבית אנטיפטרוס - משפחה ממוצא אדומי שהתיהדה . הם שלטו בחסות הרומאים , שתמכו בהם כל עוד שרתו את עניניהם במזרח . בחסות האימפריה הרומית המלך הורדוס בן אנטיפטרוס , ששלט בשנים 37 - 4 לכני הסכירה , הצליח לארגן את הממלכה והרבה במפעלי בניה ברחבי הארץ בסגנון רומאי . בין השאר הוא אף בנה ערים חדשות - את קיסריה ושומרון . בימיו שפץ והרחב בית - המקדש והיה לבנין מפאר ביותר . אולם הצבור היהודי ראה בו " עבד אדומי", ומימיו חלה הפרדה בין ההנהגה המדינית להנהגה הדתית . בנוסף למסים הכבדים שהטיל , פגע הורדוס בארח החיים היהודי על ידי התערבות במנוי הכוהן שתי חותמות מהתקופת בית ראשן שנמצאו בחפירות בתל ערד . על החותמות מופיעה הכתובת'לאלישבן יאשיה ( . . קנקנים מתקופת בתי שני , ששימש ( לאגירת שמן ( מים . הקנקנם נחשפו בתל שילה . בתמונה הם נראים במרכו , דבוקים לאבנים שבאתר .

קודם  |  הבא