תמרוקים

עמוד:163

התרבותי . יש חוקרים הטוענים , כי מוצאו באזורים טרופיים באסיה או באפריקה או בתמר היער הצומח בר בהודו . אך יש הסוברים , כי מוצאו במזרח התיכון , וכי עצי התמר הגדלים בנאות מדבר ובאפיקי נחלים הם למעשה תמר הבר שממנו בית התמר התרבותי . על פי ממצאים ארכאולוגיים מתברר שביות התמר בעמקי הפרת והחדקל ובבקעת הירדן חל עוד בתקופה הכלקוליתית , לפני יותר מ - 7,000 שנה . העץ ופריו דקל התמר הוא עץ חד - פסיגי גבוה , המתמר לגבה 2010 מטרים . גזעו ישר ואינו מסתעף ובראשו כותרת עלים - אלה כפות התמרים . העלים הישנים נובלים ונושרים ומשאירים את בסיסיהם על הגבעול הזקוף . התמר הוא עץ חד - מיני ודו - ביתי , כלומר , יש עצי זכר ועצי נקבה . התפרחות הן מכבדים גדולים , ובהם פרחים רבים . מכבדי הזכר מכילים אלפי פרחים אבקניים , שבכל אחד ששה אבקנים עשירים באבקה . במכבדי הנקבה יש מאות פרחים בעלי עלי אחד הבנוי שלושה עלי שחלה . ההאבקה נעשית על ידי הרוח או בידי האדם , המעביר את אבקת פרחי הזכר אל פרחי הנקבה . התמר פורח באביב והפרי מבשיל בסוף הקיץ . הפרי הוא ענבה מארכת ועסיסית שבתוכה זרע אחד גדול . הפרי נאכל לח או יבש וערכו התזונתי רב . בתמר היבש כ - 75% סכרים וכ - 2% חלבונים . התמר היבש אינו מתקלקל ונשמר תקופה ארכה , ולכן ערכו גדול אצל הבדוים , המשתמשים בו כשמורים וכ " מנת ברזל". התמר היה גדול חשוב בארץ - ישראל מתקופת התנ"ך עד סוף תקופת המשנה . אולם מאז , ובמשך דורות , חלה ירידה בגדולו . מהזנים המשבחים שגדלו בארץ בימי קדם לא נותר זכר . המשק העברי החל בטפוח מחדש של מטעי תמרים בשנות ה - 30 של המאה ה - 20 . זני תמר משבחים הובאו לארץ ממצרים ומעיראק . לאחר קום המדינה הובאו זנים נוספים מקליפורניה ומפרס . מטעי תמרים מצויים בעקר בבקעת הירדן ובערבה . שלשת הזנים הבולטים בארץ הם החיאני , הנאכל לח וטרי , והחדרוי והזהידי , הנאכלים יבשים . באמצע שנות ה - 90 יצרו בישראל כ - 13,000 טונות תמרים , מתוכם כ - 5,000 טונות ליצוא . באותה שנה הגיע שטח גדול התמרים בישראל לכ - 16 אלף דונם . ארבעת המינים בדוים דקליים צמחים שבעת המינים תמרוקים חמרים המשמשים לקשוט ולטפוח הפנים , השער , הצפרנים ועור הגוף . בין התמרוקים מצויים חמרים המכילים סוגי צבע שונים , המשמשים לאפור הפנים ולצביעת השער והצפרנים . סוג אחר של תמרוקים הם הבשמים , המעניקים למשתמש בהם ריח נעים . מטרתם של כל התמרוקים למיניהם ליפות ולהנעים את המשתמש בהם . תמרוקים - מוצרי קוסמטיקה - עשויים מחמרים טבעיים היו בשמוש עוד בימי קדם . ישנן עדיות לשמוש בתמרוקים בתרביות קדומות - במזרח התיכון , באפריקה ובמזרח הרחוק . במצרים העתיקה נמצאו כדי אפור קטנים שהכילו כחל - צבע כחל עמק הנמשח על העפעפים . בקברי הנשים המיחסות במצרים התגלו תבליטים המתארים כיצד השפחות מטפחות את מראיהן בשמן . גם בתנ"ך מזכר השמוש בכחל : " כחלת עיניך ועדית עדי"( יחזקאל כג מ ) , ובפוך : " ותשם בפוך עיניה"( מלכים ב , ט ל ) , ובאמצעי אפור אחרים . שמנים , חלב וצמחים שמשו לרכוך העור , לעדונו ולבשומו . במגלת אסתר יש תאור דקדקני של השמוש בתמרוקים : " ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים"( אסתר ב יב ) . התמרוק המקבל ביותר היה הבשם , שנחשב לאוצר יקר . הפיקו אותו מחלקי העץ השונים - הקלפה והשרף שנטף מן הגזע - ומשיחים ופרחים כגון : כרכם , לבונה , אהלות ואפרסמון . ברבות השנים התרחב ביותר השמוש בתמרוקים , וכיום הוא נחלת כל שכבות החברה , הנשים והגברים . תכשירי הטפוח למיניהם קימים בצורת אבקות , נוזלים ומשחות . משתמשים בתחליבים לנקוי עור הפנים , במשחות על בסיס שמן ומים המספקות לחות ושמן לעור הפנים והגוף , תכשירים למניעת זעה ולטשטוש ריחה , סמק ללחיים ושפתון לשפתים , מסקרה לעבוי הריסים ולצביעתם , שלל צבעים לשער הראש ולשערות הגבות והריסים , תכשירים לשער המיעדים לשמן אותו ולהוסיף לו ברק וזהר , להחליקו או לתלתלו , ועוד מינים וסוגים שונים של תמרוקים שמטרתם להדגיש את היפה ולטשטש את המכער . כמה מתון 122 בקבוקים שנמצאו בתל יריחו . לפי הסברה הכילו בקבוקים אלה בשמים , שהופקו ממטעי האפרסמון של יריחו , משחר ההיסטוריה משתמשת האשה בתמרוקים שונים לעידון עורה , להבלטת איבריה הנאים ולהסתרת פגמיה . בתמונה - תכשירים לאיפור הפנים והעיניים בפרט .

קודם  |  הבא