תורה

עמוד:129

ארץ - ישראל היו קוראים מאה שבעים וחמש פרשיות , שנקראו " סדרים", במשך שלוש וחצי שנים . על פי מנהג בבל נחלקה התורה לחמשים וארבע פרשיות ומשך קריאתן היה שנה אחת . למן המאה ה - 3 ר התקבל מנהג בבל בכל קהלות ישראל . את הפרשיות , המכנות " פרשת השבוע", קוראים לפי הסדר פרט לאלה הנקראות לפני חג ומועד . את סיום קריאת התורה מצינים בחג " שמחת תורה". קריאת התורה בבית - הכנסת ו " עליה לתורה " הקריאה בתורה בבית - הכנסת מתחילה בטקס הוצאת ספר התורה מארון הקדש . בשעת ה " הגבה " כאשר נושאים את ספר התורה אל דוכן הקריאה שעל הבימה , וכדי שהכל יוכלו לראותו . עומדים המתפללים על רגליהם ושרים פסוקי מקרא ותהלים . כך נוהגים גם בהחזרתו עם סיום הקריאה . המנהג להזמין מתפללים מן הקהל כדי שיתכבדו בקריאה בתורה נקרא " עליה לתורה". בעבר , ובעדות תימן השתמר המנהג עד ימינו , היה העולה לתורה קורא את הפרשה בעצמו . הקריאה על פי הנקוד וטעמי המקרא מצריכה למוד ושנון , ועם הזמן התמעטו האנשים הבקיאים בה . לכן החלו למנות " בעל קריאה " בקיא בענין הקורא את הפרשה כלה , והעולה לתורה רק מצביע על מקום הקריאה בעזרת ה " יד " או ה " מחוה"( כלי מעצב בצורת יד , המסיע לקורא לקרא ברצף ) . העולה לתורה מתעטף בטלית ומברך לפני הקריאה ולאחריה . נהוג לברך את העולה לתורה בברכת " מי שברך". כאשר נער מגיע למצוות הוא מזמן לעלות ל " מפטיר " וקורא גם את ההפטרה ( קטע מספרי הנביאים הנקרא בתם קריאת התורה ) . בימי שני וחמישי ובשבתות אחר הצהרים מזמנים שלושה מתפללים לעלות לתורה . בשחרית של שבת , שאינה חג או ראש חדש , נקראים שבעה אנשים לעליה . מכיון שהעליה לתורה נחשבת לכבוד גדול , קבעו חז"ל ( חכמינו זכרונם לברכה ) את סדר הנקראים : בעליה ראשונה מכבדים כוהן , אחריו לוי ואחריהם ישראל . בעליות שעל פי המסרת הפכו חשובות יותר , נהוג להזמין את נכבדי העדה . כך למשל , אצל האשכנזים מכבדות העליה השלישית , הששית והמפטיר . ישנם גם מקרים מיחדים שבהם מזמינים אדם לעלות לתורה , כמו חתן בשבת שלפני או אחרי חפתו , אדם שחיב ב " ברכת הגומל " ועוד . ארון קדש במדבר בראשית ברנת הגומל בית - כנסת בר מצוה גניזה דברים הלכה ויקרא טלית וציצית טעמי המקרא כוהן , כהנה לויים סופר סת"ם פרשת השבוע שמות שבת תפלה תנ"ך תורה שבעל - פה כנוי לספרות המבססת על חמשת חמשי תורה , שהם התורה שבכתב . התורה שבעל - פה כוללת את המשנה , התלמוד , התוספתא , מדרשי ההלכה ומדרשי האגדה . עוד בתקופת המקרא התעורר הצרך להבהיר , לפרש ולפרט את המצוות הכתובות בתורה . צרך זה הלך וגבר עם חלוף הדורות והשתנות תנאי החיים של עם ישראל . כך , למשל , התורה אוסרת על מלאכה בשבת , אך אינה מפרטת אילו הן המלאכות האסורות . בשל אי בהירות זו החלה להתפתח מסרת שעברה בעל - פה מדור לדור , העוסקת בכונות המפרטות של המצוות השונות . תופעה דומה התקימה לגבי החלק הספורי של התורה ושל שאר ספרי התנ"ך : הלכה ונוצרה ספרות של אגדות ומדרשים אשר פרטו והרחיבו את המספר במקרא . במחצית המאה ה - 2 לספירה , אחרי חרבן הבית השני וכשלון מרד בר - כוכבא , הגיעו חכמים בבית מדרשו של רבי עקיבא למסקנה , כי האסור על רשום המסרת אינו תואם את התנאים החדשים ויש סכנה ממשית שהיא תאבד . לפיכך החלו ברשום המסורות השונות ובעריכתן . התורה שבעל - פה כוללת את המשנה והגמרא , שהיא פרוש ספרי תורה בבית - הכנסת הגדול בירושלים . הספרים מעוטרים ומוגנים במעטה עשוי קטיפה או עץ . התורה , כשמה כן היא , מורה ליהודי את הדרך שהאל ציווה עליו ללכת בה . היא מפרט את החוקים והמצוות , ומבססת מבחינו היסטורית את הקשר בין עם ישראל לאלוהיו ובינו לבין ארץ - ישראל . ספר התורה , המכיל את יסודות הדת היהודית , זוכה ליחס של כבוד וקדושה . בתמונה - ספר התורה מוצא מארון הקודש שבבית - הכנסת בקסל שבגרמני הדפס מאת ויליאם טילמן , 1899 .

קודם  |  הבא