תוים

עמוד:119

פריצת הדרך של החמשה התוים , או סימני המוסיקה הראשונים , לא צינו את גבהו המדיק של הצליל אלא הזכירו למבצעים רק את התבנית הבסיסית של המנגינה המקבלת . בתחלה היו אלה סימנים בצורת רבועים או מעינים , שנכתבו בצבע שחר או אדם , ללא שורות , על גבי קלף . במאה ה - ו 1 הנהגו לראשונה קוים אפקיים , שהסימנים מעליהם ומתחתיהם שמשו רמז לגבה הצליל . המצאת החמשה - חמשת הקוים האפקיים שהוו פריצת דרך בפתוח כתב התוים - מיחסת לאיטלקי גואידו ד'ארצו , בן המאה ה - ו ו . החמשה אפשרה לרשם צלילים בהקף של אוקטבה וקורטה ( שמונת הצלילים הבסיסיים של הסלם הדיאטוני - המקבילים לקלידים הלבנים של הפסנתר - ועוד ארבעה חצאי - טונים , בסך הכל 12 צלילים ) . הוספת קוי עזר מעל החמשה ומתחתיה אפשרה להרחיב את הקף הצלילים . שנוי צורת התו - עגול סגלגל ריק או מלא , עם רגל , דגלון וכולי - שמש רמז למשך השמעתו . בשלב הבא צינו בשיטה דומה גם המרוחים שבין הצלילים . סימני ההפסקה שנוצרו בהמשך חלקו אף הם ליחידות המצביעות על משכן , כמו התוים עצמם . רשום הקצב ורוח היצירה עד כאן סמון גבה הצלילים . אך מה בדבר קצב השמעתם ? במאה ה - 14 חלה מהפכה בענין זה ונקבעו מקצבים מדיקים על ידי רשום קבוצות של תוים וחלקתם לתבות במשקל מסים . המשקל ( 4/4 , 3/4 6/8 וכולי ) נרשם מימין למפתח שבתחלת החמשה . המפתח עצמו ( סול , פה או דו ) מאפשר גם גוון ברשום גבה הצלילים בהתאם לכלי המנגן או לקול המושר . המשקלים המוסיקליים שאבו ממשקלי השירה הכתובה שקדמה להם . פתוח נוסף היה הנהגת הסלמות השונים , המצינים בסימני דיאז ובמול . הסלמות מבססים על שיטה מתמטית שנועדה להקל את תהליך ההלחנה והמרמזת גם על רוח היצירה . הטמפו - מהירות הנגינה או הזמרה - מצין לעתים על ידי מספר הפעמות בדקה , שנקבע במדיק על ידי מכשיר דמוי מטוטלת הקרוי מטרונום ( שהמצא בסוף המאה ה - 17 ושכלל על ידי י"נ מלצל ב - 1816 ) . אולם זהו פתוח מאחר . מהירות השמעתן של רב היצירות המוסיקליות לא נקבעה במדיק על ידי המלחינים הגדולים מאז המאה ה - 16 ועד אמצע ה - 20 . זהו ענין של פרשנות מוסיקלית התלויה בכל מבצע . גם הסימנים השונים הנרשמים מתחת לחמשה או מעליה ( לציון האטה , החשה , החלשה , הגברה וכולי ) הם בגדר רמזים בלבד שקשה לצית להם במדיק . הוא הדין בהוראות הרבות שנרשמו בתוים מאז המאה ה - זר באיטלקית ( כגון אלגרו , אדג'ו , פרסטו וכולי ) , שהיתה לשפת המוסיקה הבין - לאמית . חוקר המוסיקה הארץ - ישראלי אברהם אידלסון נסה בשנות ה - 20 של המאה ה - 20 להתאים את כתב התוים לכוון הכתיבה של השפה העברית ורשם אותם מימין לשמאל . אך צורה זו , המצויה בשירונים עד שנות ה - 30 , לא נקלטה . עם כל הפרוט שבכתיבת התוים המודרנית ( היום כותבים תוים במחשב ) התוים הם במדה רבה צפן בלבד , שכל זמר , נגן או מנצח מפענחו בדרכו המיחדת . זמרה טעמי המקרא מוסיקה תולעים כעשרים אלף מינים שונים של בעלי - חיים נכללים בקבוצת התולעים . יש בה שלוש מערכות גדולות של בעלי - חיים חסרי - חליות : תולעים שטוחות , תולעים נימיות ותולעים טבעתיות . יש מינים חפשיים החיים ברבם בים , ומעוטם - במים מתוקים וביבשה , ויש מינים טפיליים הנטפלים לפנדקאים רבים ושונים : יונקים , עופות , דגים , חסרי - חליות וצמחים . גופן של התולעים בנוי שלוש שכבות עבריות . הגוף לרב מארך ובעל סימטריה דו - צדדית , כלומר , אם נחצה אותו לארכו , נקבל שני חלקים שוים . אפשר להבחין בגופן בחלק קדמי ואחורי ולרבן יש ראש בחלק הקדמי . בראש נמצא מרכז מערכת העצבים , וכן איברי חוש כעינים או מששנים , ופעמים רבות גם פתח פה . לרב התולעים יש גם צד גחוני תחתון וצד גבי עליון . כלן חסרות רגלים ורבן נעות בתנועות פתול של כל גופן . כמה מן התולעים הטפיליות גורמות נזקים כבדים ומחלות לאדם ולמשקו . בולטים ביניהם הכרץ השלשולי , הנמטודות , העלוקות והשרשור . רק מעטות מבין התולעים מועילות לאדם , ביניהן השלשול המתחח ומטיב קרקע חקלאית ; שלשול הצנורות , המשמש להאכלת דגי אקוריון , וכמה מיני תולעים , המשמשים פתיון לדיגים או מאכל לאדם . התולעים השטוחות עד כה מכרים במערכת זו כ - 5,000 מינים . גופן של תולעים אלה שטוח , ולצנור העכול שלהן פתח אחד בלבד המשמש לכניסת המזון , ולעתים גם להוצאתו . שלוש מחלקות במערכת זו : תולעי הריסים - שהן תולעים חפשיות אשר מימין : הנמטודות , בתמונה ) הן תולעים טפיליות , הניזונות מהפונדקאים שלהם . יש תולעים טפיליות החיות בתון גוף הפונדקאי ויש - מחוץ לו . משמאל : משפחות התולעים שונות מאוד זו מזו באורח החיים ובמבנה הגוף של המינים המשתייכים עליהן . יש בהן החיות במים ויש ביבשה . יש החיות כטפילות ויש עצמאיות . יש בהן המזיקות לאדם ופוגעות בו בצורה קשה ויש המביאות לו תועלת רבה . בתמונה - נרתיקניות , תולעים החיות בים בתון נרתיק סידני שהן יוצרות סביב גופן .

קודם  |  הבא