תאטרון עברי וישראלי

עמוד:107

הקלף יוצרים צורות דמיוניות , והמופע דומה למחול של דמיות . כיום מתקשר תאטרון הבבות בעקר עם מופעים לילדים . בבה תאטרון תאטרון רחוב תאטרון האבסורד זרם בתאטרון המודרני , שהחל בראשית שנות ה - 50 ונמשך בשנות ה - 60 . עקרו בהמחשת הרגשת היאוש , חסר המובן והמשמעות שחש האדם המודרני בחייו . פרוש המלה אבסורד הוא חסר הגיון . ערב אחד , במאי 1950 , עלה המסך בתאטרון קטן בפרברי פריס על מחזה משנה ושמו " הזמרת בעלת הקרחת". במחזה אין שום זמרת , וגם לא קרחת . שני זוגות , כנראה נשואים , מדברים על עניני יום - יום קטנוניים , לפעמים אינם מכירים זה את זה ולפעמים אינם מקשיבים זה לזה . מחברו , יוג'ין יונסקו , הגדיר אותו כ " אנטי - מחזה". בשנת 1953 העלה בפריס מחזה נוסף , שהפך עד מהרה לנושא הדגל של תאטרון האבסורד : " מחכים לגודו " מאת סמיואל בקט . עלילת המחזה נסבה על שני נודים מגחכים , העומדים על אם - הדרך ומחכים לגודו ( אולי מן המלה גוד - אלוהים באנגלית ) , שאינו מגיע . זהו הספור כלו . השנים עומדים על הבמה ומעבירים את זמנם בעסוקים סתמיים כמו אכילה , חליצת נעלים , משחקים ושיחות כאלו - פילוסופיות . את המנח " תאטרון אבסורד " טבע מבקר תאטרון שנסה לנתח את אפיו . תאטרון האבסורד נוצר על רקע הזרם הפילוסופי שהתפתח באירופה אחרי מלחמת העולם השניה : האקזיסטנציאליזם . אחת היצירות המרכזיות , המיצגות זרם זה , היא " המיתוס של סיזיפוס " - יצירתו של הסופר הצרפתי אלבר קמי . סיזיפוס הוא דמות מן המיתולוגיה היונית , שנענש על ידי האלים ונדון לעבודה קשה לנצח נצחים . הוא חיב לגלגל אבן גדולה לראש ההר , אבל כאשר הוא מגיע למעלה , האבן מתגלגלת חזרה , ואז עליו להתחיל להעלות מחדש את האבן . האקזיסטנציאליזם רואה את הקיום האנושי כקיום סיזיפי : האדם משעבד כל חייו לעבודה שאין לה משמעות , מטרה או סוף . וזו גם משמעותם של מחזות האבסורד . הם מתארים מצבים חסרי משמעות , חסרי הגיון או מטרה . האדם מצפה כל חייו שיקרה משהו , שיגיע איזה " גודו " ויעניק משמעות לחייו . בינתים הוא עוסק בעסוקים קטנוניים או בשיחות שטותיות . שנוי שפת התאטרון שפת התאטרון השתנתה על במת תאטרון האבסורד . ההתרחשות שוב לא היתה דומה לזו שבמציאות . ב " קרנפים", למשל , מחזהו של יונסקו , הופכים בני אדם לקרנפים כסמל להתבהמות ולהליכה בעדר . פריטי התפאורה וקשוט הבמה הצטמצמו ביותר , ובדרך כלל נראתה הבמה חשופה כמעט לגמרי . פרטי העצוב המעטים בלטו במוזרותם ובאו בדרך כלל לסמל וליצג את הרעיון הבסיסי של תאטרון האבסורד . במחזה " הו הימים הטובים " מאת בקט , למשל , קבורה הגבורה בערמת חול הנמצאת על הבמה . במערכה הראשונה היא קבורה עד מתניה , ובמערכה השניה היא כבר שקועה בחול עד צואר - סמל למצבו של האדם בכלל . ב " מחכים לגודו " נצב רק עץ אחד במרכז הבמה ותו לא . מחזאי אבסורד ידועים נוספים הם הרולד פינטר האנגלי , אדוארד אלבי האמריקני , ופרננדו ארבל הספרדי . בקט , סנויואל יונסקו , אז'ן סרטר , ז'ן פול פינטר , הרולד קנוי , אלבר תאטרון תאטרון - מחול סגנון של מחול אמנותי דרמתי , המאחד בתוכו תנועה ומשחק . תאטרון - המחול התפתח בעקר בגרמניה בשנות ה - סד וה - 80 . היצירות המעלות בו מתיחסות בדרך כלל לבעיות חברתיות או פוליטיות עכשויות . האמצעים האמנותיים של תאטרון - המחול כוללים לעתים , מלבד תנועה ומחול , גם השמעת טקסטים ( מלל ) . סגנונו של מחול זה הוא דרמתי , אולם אין בו שמוש בעלילה . החזרה המתמדת על קטעים ומוטיבים ( רעיונות או חפצים בעלי משמעות השבים וחוזרים ביצירה ) משמשת ליוצרי תאטרון - המחול אמצעי אמנותי מרכזי , השאול מן המוסיקה העכשוית , היוצרת החשובה ביותר של תאטרון - המחול היא פינה באוש , שלהקתה הופיעה לא אחת גם בישראל . באוש השפיעה לא מעט גם על הכוראוגרכים בני הדור הצעיר בארץ . עם אלה נכונים ליאת דרור וניר בן גל , ואמיר קולבן . תחול מודרני תאטרון עברי וישראלי הצגות ומופעי בדור שהצגו בשפה העברית בארצות הגולה , בארץ - ישראל ובמדינת ישראל . התרבות היהודית אינה מעודדת פעילות תאטרונית . היא רואה במופעים מסוג זה בטול זמן וריקנות , כנאמר בספר תהלים על הצדיק : " ובמושב לצים לא ישב"( א א ) . גם המפגש של היהודים עם מופעי הבדור למיניהם לא עודד פעילות בתחום זה . התאטרון היוני רקדום היה קשור שתי רקוני , ת ישראליות בקטע הנקרא " סעי יונה", מתון ת , כנית התיאטרון - מחול " ואפה , .

קודם  |  הבא