תאטרון בבות

עמוד:106

קומות ומדרגות שעליהן ישב הקהל . התאטרון הרומי גם אחד את שלשת החלקים ליחידה אחת שלמה , ובית - הבמה התאחד עם יציעי הקהל . בניני התאטרון בתקופת הרנסנס נבנו על פי הדגם של המבנים הרומאיים , אך אט - אט התחיל להוצר נתק בין הבמה לאולם . במאה ה - 17 הבמה כבר מסגרה ב " קשת פרוסקניון": מסגרת ההופכת את ההתרחשות על הבמה לתמונה נעה , המסך מסתיר את הבמה מעיני הקהל ונפתח רק עם תחלת ההצגה . גם אחורי הקלעים היו מסוים במסכים . בסוף המאה ה - 19 , עם ראשית הנטורליזם ( זרם ששאף לחקות את המציאות בשלמות רבה ) והמצאת נורות הגז - ואחר כך החשמל - שלט גם חשך מחלט באולם . אך כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה ( שנות ה - 20 של המאה ) החלו הנסיונות לנפץ את האשליה כאלו התאטרון הוא פסת מציאות , ולראשונה גם החלו לבטל את חלקת התאטרון לשלושה חלקים מסרתיים . במות בצורת זירה עגלה , כניסות ויציאות מן הקהל , ישיבת השחקנים בין הקהל , תאורה מלאה באולם , ואף ערוב משטחי המשחק והצפיה , אלה הם חלק מסממני התאטרון המודרני . אופרה דיוניסוס דרמה טרגדיה יון העתיקה - תרבות יון ליצן מחזמר מסכה סטירה פנטומימה קומדיה רנסנס תאטרון בבות תאטרון רחוב תפאורה ראו גם ערכים נפרדים לרב האישים הנזנרים בערך זה . תאטרון בבות תאטרון שהשחקנים בו הם בבות . לעתים הבבות מפעלות על ידי בני אדם העומדים מאחורי הקלעים , ולעתים המפעילים נמצאים יחד אתן על הבמה . תאטרון הבבות קים מאז שבני האדם החלו ליצר הצגות ומופעי בדור למיניהם . הבבה חסרת החיים נותנת ליוצרה ולמפעילה תחושה של כל - יכול , כאלו ברא לרגע יצור חי . גם הצופים נהנים לראות כיצד בבה דוממת וחסרת חיים הופכת לפעילה ורבת הבעה . להקות נודדות של מפעילי בבות נפוצו בכל ארצות אירופה בימי הבינים . תאטרוני בבות היו נוחים וחסכוניים יותר להפעלה מאשר תאטרון של שחקנים בשר ודם . לא נדרשו להן תלבושות , תפאורה ואבזרים בגדל מלא , ולא היה צרך להאכיל אותן . שנים - שלושה מפעילים יכלו לבצע את כל התפקידים , להחליף את התפאורה , ואפלו עגלת - נדודים קטנה וסוס אחד או שנים הספיקו לכך . הבבות היו בדרך כלל " בבות - יד": בבות שמרכיבים על כף היד ומניעים באמצעות תנועות כף היד והאצבעות . הן הפעלו בתוך קפסה - מעין מקלט טלויזיה שבמקום המרקע יש בו פתח . המפעילים עמדו או ישבו מתחת לקפסה , מסתרים על ידי וילון , והניעו את הבבות , דברו במקומן , וגם החליפו את התפאורות לפי הצרך . הספורים שהצגו היו על פי רב ספורי - עם ידועים . מריונטות וצללים במאה ה - 18 החל להתפתח סוג חדש של תאטרון בבות , מתחכם ומשכלל יותר - תאטרון המריונטות . המריונטות הן בבות בגדלים שונים , ופעמים רבות בגבה אדם רגיל . הן מפעלות על ידי בני אדם העומדים או יושבים ביציע שמעל הבמה והמושכים בחוטים כמעט בלתי נראים , המחברים לפרקי הידים , הרגלים , הראש והצואר של הבבה . לעתים נדרש יותר מאדם אחד להפעלתה של מריונטה , שכן אפשריות התנועה שלה הן רבות ומגונות . בתאטרון המזרח הרחוק ידוע סוג נוסף של תאטרון בבות , הנקרא " תאטרון צללים". הבבות עשויות מחתוכי קלף . הקהל הצופה במופע אינו רואה את הבבות עצמן , אלא רק את ההשתקפות שלהן על המסך . החתוכים והקפולים של תיאטרון הבובות מיועד בעיקר לילדים , והנושאים המוצגים בו לקוחים לרוב מאגדות וסיפורי הווי . אולם קיימים בעולם גם תיאטרוני בובות המציגים למבוגרים יצירות משובחות מספרות העולם .

קודם  |  הבא