מתוך:  > אביב חדש 17 > תאורה

עמוד:103

תאורה אמצעים המשמשים למאור , בבית או בחוץ . אמצעי התאורה בימי קדם השתמשו בבערה של חמר דלק . בימינו נפוץ ביותר השמוש בתאורה חשמלית . אמצעי התאורה העתיקים ביותר הם המדורות והלפידים , שהבעיר האדם הקדמון כדי להאיר את המערות שבהן התגורר ואת סביבתן ולהבריח בעלי - חיים . אולם כשעברו בני האדם להתגורר בבתים , התעורר הצרך באמצעי תאורה עדינים יותר . בתקופה העתיקה החלו עמים רבים באזור הים התיכון להשתמש במנורות שמן למאור . במנורה כזאת , העשויה מחרס או ממתכת , יש שקערורית שבה יוצקים את השמן , ובה טובלים קצה של פתילת כתנה או פסת בד . הפתילה מוליכה את השמן לקצה האחר שלו , שבו דולקת להבת אש . בתקופת הקיסרות הרומית הופיעו נרות מוצקים של חלב ושעוה , שצורתם צורת גליל ארך וצר עם פתילה במרכזו . הלהבה הבוערת בקצה הפתילה ממסה את השעוה הסמוכה אליה , והשעוה הנוזלית עולה בפתילה ומזינה את האש . נרות כאלה היו בשמוש בכל תקופת ימי הבינים . במאה ה - 18 שכללה מנורת השמן , ונוסף לה כסוי זכוכית שהגן על הלהבה וגרם לבערה אחידה ויעילה יותר . במהלך המאה ה - ו 9 הופיעו מנורות חדישות עוד יותר , שהשתמשו בחמרי בערה שונים : ספירט , בנזין , גז ועוד . בסוף המאה ה - 19 הוארו רחובות הערים הגדולות באירופה ובאמריקה במנורות גז . אולם בתחלת המאה ה - 20 הופיע אמצעי תאורה חדש - תאורה חשמלית באמצעות נורות . ברב ארצות העולם כיום , השמוש בתאורה חשמלית , גם בבית וגם ברחוב , החליף כמעט לגמרי את השמוש במנורות השורפות חמרי דלק . אור אש דלק חשמל נר , נרות נרות תאטרון אמנות המופע , שבו שחקנים מציגים ספור עלילה לפני קהל צופים . בשם זה נקרא גם הבנין המשמש לעריכת המופעים . עוד לפני שידע לבטא את עצמו בכתב , החל האדם לספר את קורותיו וחויותיו באמצעות המופע . ראשיתו של המופע התאטרוני בפלחנים ובטקסי הדת . זו היתה דרכו של עובד האלילים להמחיש ולהסביר לעצמו ולחבריו את קשיי הקיום , את אמונותיו ותקוותיו , את הפחד מפני איתני הטבע , את הצלחותיו וכשלונותיו . התאטרון ביון העתיקה את ראשיתו של התאטרון המערבי מקבל לראות בתרבות היונית העתיקה . היונים נהגו לערך חגיגות לאל היין , דיוניסוס , ובהן שרו מקהלות שירי תהלה על עלילות הגבורים השונים . במאה ה - 6 לפני הספירה נהג ראש המקהלה - המכנה " תספיס " - לצאת משורת המקהלה ולשחק את תפקיד הגבור . התספיס קים שיח עם המקהלה , וכך נוצר הדיאלוג , שהוא אבן היסוד של היצירה הדרמתית . במאה ה - 5 לפני הספירה כבר כללו החגיגות לדיוניסוס תחריות בין מחזאים וקבוצות מבצעים - שחקנים ומקהלה - על ההצגה הטובה ביותר . מתקוכה זו נותרו מחזות כתובים של שלושה כותבי טרגדיות : איסכילוס , סופוקלס ואוריכידס . מעט מאחר יותר התפתחו גם צורות דרמתיות נוסכות : הקומדיה והסטירה . רק מחזותיהם של שני כותבי קומדיות יונים שרדו - אריסטוכנס ומננדרוס . השחקנים היונים היו גברים בלבד . שחקנים אחדים - שלושה לכל היותר - מלאו את כל התפקידים , ולכן לבשו מסכות שאפינו כל דמות וצינו את המעבר מדמות לדמות . היונים גם המציאו אבזרי במה שונים . הידוע בהם הוא ה " דאוס - אקס - מכינה", שפרושו - " האל מן המכונה". זה היה מנוף שבעזרתו הורדה דמותו של האל לבמה . במשך השנים קבל משג זה משמעות שונה , וכיום אנו מתכונים בו כדי לצין סוף מפתיע ולא צפוי , כי כך היה גם האל פותר את העלילה , לא בדרך ההגיון האנושי אלא בצורה בלתי - צפויה . הרומאים , שכבשו את הממלכה היונית וירשו את תרבותה , פתחו בעקר את הקומדיה . שני המחזאים שמחזותיהם נותרו עד היום הם כלאוטוס וטרנציוס . הרומאים פתחו גם מופעי קרקס וכנטומימה , אך במיחד הם שכללו את בניני התאטרון . בימת תיאטרון עשירת תפאורה נראית באיור צרפתי מהמאה ה - 16 . בתקופה , ו הועלו באירופה דרמות הקשורות עדיין בקשר אמיץ לנצרות , שמטרתן להרביץ מוסר בחוטאים . בטרגדיות היווניות שיחקו רק גברים שמילאו תפקידים אחדים בהצגה אחת . לכן הם השמשו , במסכות שונות שהתאימו לדמויות שמילאו . הטרגדיות נחשבו נעלות יותר ביון מהקומדיות , ומהן התפתח התיאטרון המערבי הידוע לנו כיום .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר