שקד

עמוד:83

פרפרים וחסלו . במקומם של מטעים רבים נטעו פרדסים . אחר כך הרחבו מטעי השקדים בארץ , בעקר בגליל התחתון ובדרום . באמצע שנות ה - 90 גדלו שקדים בישראל בשטח של כ - 30 אלף דונם , שמהם התקבל יבול של כ - 3,000 טונה . השקד ידוע לא רק בשל פרותיו המשבחים אלא גם בזכות שפעת פרחיו הלבנים , המופיעים בחרף לפני לבלוב העלים . פריחת השקד - המכנה בטעות שקדיה - מסמלת את הופעת האביב ולכן נחשב השקד כסמלו של ט"ו בשבט , חג האביב לאילנות . בישראל גדלים גם חמשה מיני בר של שקד , ובהם נפוצים : השקד המצוי , הגדל באזורי ההר , השקד קטן - העלים , הנפוץ בצפון הארץ ובמרכזה . שלשת המינים האחרים נחשבים נדירים מאוד : שקד הרמון מצוי רק בהר הנגב הגבוה , שקד מזרחי בגליל העליון , ושקד ערבי במדבר שומרון ובחרמון . לשקדי הבר פרות מרים שאינם טובים למאכל . אפרסק דבדבן ויטמינים ורדיים מינרלים ( מלחים ) צמחים שזיף שקמה עץ ממשפחת התותיים הנמנה עם הסוג פיקוס , שבו כלולים כ - 1,000 מינים . מיני השקמה נפוצים בעקר באזורים החמים של כדור הארץ . השקמה היא עץ בר במזרח אפריקה , אך נפוצה בידי האדם לארצות מזרח הים התיכון וצפון אפריקה . במולדתה נושאת השקמה פרות וחונטת זרעים , ואלו בישראל היא נושאת פרות , אך לא זרעים . השקמה פורחת כמעט כל השנה ומקימת כמה מחזורי פריחה וחניטת פרי . הפרחים החד - מיניים סדורים בתפרחות מיחדות , הנקראות פגות . לפגה מצעית עסיסית דמוית כדור חלול והפרחים יושבים על הדפן הפנימי של הכדור . בפרחי הזכר יש כמה אבקנים ובפרחי הנקבה שחלה אחת . הפגות הבשלות עסיסיות וטעימות ואותן אוכלים . " היה היו אי - פעם שקמים ... " בישראל נפוצה השקמה בעקר בשפלת החוף , והיתה ידועה ברבים בשמה הערבי ג'מיז . במרוצת השנים התמעטו עצי השקמים בארץ , אך יש ביניהם עצים קשישים בני מאות שנים , שגזעם עבה וצמרתם עבתה . הענפים העבים והדקים נושאים את העלים המעגלים , שצדם התחתון שעיר . עלים אלה אינם נושרים בחרף , ורק במקומות הקרים הם נושרים באביב . במקומות החמים בארצנו העץ הוא תדיר - ירק ואינו משיר את עליו . זרעי השקמה אינם מתפתחים בארץ , כי חסרה אצלנו צרעה קטנה המצויה במזרח אפריקה המאביקה את פגות השקמה . על כן מתרבה השקמה בארצנו רק באמצעות יחורים , שהם ענפים המפתחים שרשים ואפשר לנטע אותם . ליחור של השקמה שם מיחד בעברית - גרופית . עצי השקמה שמשו את אבותינו כמקור עץ לבנין , אך עץ זה לא נחשב משבח במיחד . משום כך , ובגלל תפוצתם הרבה של השקמים בארץ , נטבע הבטוי " גרופית של שקמה", שפרושו אדם שמוצאו מפשוטי העם . כן גדלו אבותינו את השקמה בגלל פריה , וכדי שיבשיל הפרי נהגו לבלס ( לפצע ) את הפגות . בתנ"ך מצג עמוס הנביא כבולס שקמים . כיום מצויים בארץ עצי שקמה המבשילים את פרותיהם גם ללא בליסה . פיקוס צמחים תות שקנאי עוף מים גדול ממשפחת השקנאיים שבסדרת השקנאים . סדרה זו כוללת עופות מים , שכלם דיגים מעלים וכל ארבע אצבעותיהם מחברות בקרום שחיה רחב . הידוע בהם הוא השקנאי , שהוא הסוג היחיד במשפחתו . השקנאי נכר ברגליו הצהבות והקצרות ובמקורו הארך והצהב . המקור רחב ומשטח ובקצהו שן בצורת אנקול . בצדו התחתון של המקור התחתון מצוי שק - עור צהב , שהקנה לשקנאי את שמו . מבנה ראשו של השקנאי מתאם לדרך שבה הוא משיג את מזונו : ארך מקורו מגיע עד 40 סנטימטר , והשק הנמצא בצדו של המקור עשוי להתרחב במדה רבה . השק משמש את השקנאי בציד הדגים . השקנאים צדים בחבורות , השוחות במים ומגרשות את הדגים לאזורי המים הרדודים . שם הם חוטפים אותם במהירות במקוריהם הגדולים ואוספים אותם לשקים . השק הולך ומתמלא בדגים , אולם רק בסופו של הציד מתפנים השקנאים לבלע אותם לאט לאט . השק משמש את השקנאים גם כאמצעי קרור : בשעות היום החמות הם פורשים אותו ומקרינים דרכו חם לסביבה , ועל ידי כך מקררים את גופם . בסוף החרף מורידים השקנאים ובמצחם מופיעה תפיחה גדולה , צהבה בשל גודלם מתקשים השקנאים להמריא מהמקום ונזקקים לתנופה , בדומה למטוס הצובר תנופה על מסלול ההמראה . הם משיגים אותה על ידי נפנוף בכנפיהם העצומות ובתנועת ריצה על המים , וממריאים באיטיות . בתמונה - שקנאי על החוף . בתנופת ההתיישבות והבנייה בישראל נגדעו עצי שקמה רבים . מעטים נשמרו ברחבי הארץ , וכיום נמצאים בתל - אביב , ליד אשדוד ובמקומות אחרים שקמים גבוהים ועבי גזע בני מאות שנים .

קודם  |  הבא