שפמנון

עמוד:80

מוצאו של השפמנון בנהרות ובאגמים של אפריקה הטרופית ומהם הגיע גם לנחלי החוף ולמערכת הירדן , בתקופות שבהן היה האקלים בארצנו חם ולח יותר מאשר כיום . הוא נחשב לדג לא כשר , אולם בעיני הדיגים הוא מלקוח טוב , כי בשרו משבח ומבקש . שפם פרוע ואיבר נשימה מיחד גופו של השפמנון בחלקו הקדמי ובאזור הראש שטוח ובחלקו האחורי הוא גבוה ופחוס צדדים . עורו עירם וקשקשיו קטנות ואינן נכרות לעין . הבינים שמסביב לפיו , שמספרם אצל השפמנון שמונה , ארכים וגמישים וצורתם כצורת שפם פרוע . בביניו הארכים מחטט השפמנון בבץ שבקרקעית מקוי המים ומגלה שם את טרפו : תולעים , רכיכות , דגים קטנים ושאר מיני מזון . בשבי הוא אוכל ברצון גם לחם רטב . ברביתו שונה השפמנון מרב דגי המים המתוקים . הנקבה מטילה מספר מועט של ביצים גדולות והזכר מפרה אותן במים . הביצים צפות כשהן חפשיות במי הנחל ומהן מתפתחים השפמנונים הצעירים . השפמנון מציד באיבר נשימה מיחד , בנוסף לזימים המצויים אצל כל הדגים . בראשו , באזור שמאחורי הזימים , מצויה מערכת של צנורות מסעפים שדפנותיהם עשירים בכלי דם . בחרף אין השפמנון משתמש באיבר נשימה זה . אך בקיץ הוא מוציא את ראשו מן המים כל דקה או שתים ונושם אויר גזי לתוך איבר הנשימה שבראשו . אם מתיבש הנחל שבתוכו חי השפמנון , הוא מסגל לצאת מתוכו ולזחל ביבשה כמעט יומים , עד שהוא מוצא מקור מים אחר . זחילה זו והחיים מחוץ למים אפשריים רק בשל איבר הנשימה המיחד שבראשו . דגים שפן יונק קטן מפריס פרסה , הנמנה עם משפחת השפניים שבסדרת השפנאים . במשפחה שלושה סוגים : שפן סלעים , שפן עצים ושפן ערבה , שבהם כלולים כשבעה מינים . כלם חיים באפריקה . במראהו הכללי מזכיר שפן הסלעים הסורי , החי בארצנו , מכרסם גדול וחסר זנב . צבעו חום - אפרפר , אזניו קטנות , רגליו קצרות וגופו גמיש ביותר . בסוג שפן הסלעים כלול רק מין אחד המצוי גם בערב , בירדן , בישראל , בסוריה , בלבנון ובדרום טורקיה . " סלעים מחסה לשפנים " שפן הסלעים הוא אחד הגדולים בין מיני השפנים , ארכו עד 55 סנטימטר ומשקלו עד ארבעה קילוגרמים . שפנים אחרים אף קטנים ממנו . אצבעותיו מצידות בפרסות קטנות , פרט לאצבע הפנימית ברגל האחורית המצידת בטפר משנן . טפר זה משמש לגרוד הפרוה ולסריקתה . בידיו ארבע אצבעות וברגליו שלוש אצבעות בלבד . בכפות רגליו כריות גמישות המסיעות לו לטפס בזריזות על סלעים . ואמנם שפן הסלעים חי באזורי סלעים ושוכן בסדקים ובנקיקים שבסלע . תופעה זו היתה ידועה עוד בתקופת התנ"ך : " שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם"( משלי ל כו ) ו " סלעים מחסה לשפנים"( תהלים קד יח ) . בישראל שוכן השפן ברב האזורים ההרריים : בגליל , בכרמל , בגולן , במדבר יהודה ליד נאות המדבר , בגלבע , בהר הנגב , בהרי אילת . " השפן הקטן " אינו שפן כשגלו אבותינו מארץ - ישראל ונפסק הקשר שלהם עם נופיה וטבעה , הדביקו את השם שפן לארנבת ולארנבון המצויים באירופה . והשפן , שאינו מצוי שם , נשכח . רק בשנים האחרונות תקן העול . " השפן הקטן " אינו שפן כלל , אלא ארנבון ! ובעצם אין השפן כלל קרובם של הארנבון והארנבת ואף לא קרובם של המכרסמים . סדרת השפנאים קרובה בעקר לסדרות הכילאים והסירנות ( תחשאים ) , ולכן השפן הוא בעצם קרובו הרחוק של הפיל . אמנם קרבה זו אינה הדוקה , לפחות 30 מיליון שנה ... אך הוא יותר קרוב לפיל מאשר לארנבת ! חיי חברה , מזון ורביה שפן הסלעים , וכך גם שפן הערבה , הם יצורים חברתיים כמו שאר הפרסתנים . בכל חבורה יש זכר בוגר התופס נחלה ( טריטוריה ) ומגן בה על הנקבות והצעירים . הוא נזון מעשבים ומעלי עצים שונים . צופה סבלני יוכל לראותם מטפסים גם על עצים ואוכלים עלי אלון , חרוב או שטה . שפן הסלעים אוהב חם , וכאשר אינו אוכל הוא רובץ בשמש שעות ארכות ומתחמם . השפנים נעים בזריזות בין הסלעים באזורים רבים בארצנו , הם מוכרים היטב למטיילים , כי קל לזהות ולהבחין בהם כשהם מתחממים בהנאה בחומה של השמש . בתמונה - שפן הסלעים . ביניו של השפמנון , שהקנו לו את שמו העברי , משמשים אותו למציאת מזון ולחישה . גם שמו באנגלית , . קאט פיט ' שפירושו - דג חתול , מרמז אף הוא על הבינים הנראים כשפם ,

קודם  |  הבא