שערות

עמוד:76

משום רגישות השער לפגיעות על ידי חידקים , פטריות וחמרים כימיים , הטפול בשערות הראש חשוב ביותר . חפיפתו בחמרים המתאימים לשער ( שמפו ) והמנעות משמוש יתר בחמרים כימיים , כגון צבעי שער , יגנו וישמרו על בריאות השער . אמוניה הורמונים יונקים עור פרוה צנור רקמות תא שערות שולמית שרך קטן ועדין הנמנה עם משפחת שערות שולמית , המשתיכות למערכת השרכנים . במשפחה זו כלולים כ - 12,000 מיני צמחים חסרי פרות , זרעים ופרחים . הצמח מצוי במקומות לחים , בברכות מים ובקירות צפוניים ומטפטפים , ונכר בשפע עליו המשתלשלים כשערות . בישראל מיצגים השרכנים על ידי 13 משפחות ו - 20 מינים , המצויים ברב אזורי הארץ . שערות שולמית הן המכרות שבהם . העלים של שערות שולמית מנצים וגזורים לעלעלים רבים . גבעולה הוא קנה - ש . רש תת - קרקעי שממנו יוצאים השרשים . קצות העלעלים הבוגרים מקפלים לאחור ותחתיהם מצויים מעין כתמים חומים - חלודיים . אלה הם צברי המנבגים , שבהם נוצרים הנבגים , שהם תאי הרביה של שערות השולמית ושל שאר השרכים . שערותיה הארכות של אשה יפה שמו המדעי של צמח שערות השולמית הוא שערות ונוס , על שם אלת היפי והאהבה הרומית . בארצנו מכנים אותו שערות שולמית על שמה של גבורת שיר השירים . שפעת עלי שערות השולמית המשתלשלים על קירות ומצוקים לחים , אכן מזכירה שפעת שער ארך של אשה יפהפיה . היונים הקדמונים האמינו , כי לצמח תכונות של מניעת קרחת והיו מורחים את ראשיהם בעלי שערות שולמית שנשחקו בשמן זית . במעינות עין גדי ובעקר בנחל דן ובמערת השולמית אפשר לראות את שערות השולמית בכל יפין והדרן . הצמח מוגן ואסור לקטפו או לעקרו . וניפש צמחים שרכים שפון השפון הוא הדגן השני בהקפו בעולם , אחרי החטה , שממנו מכינים קמח . כמו החטה והשעורה גם הוא עשב חד - שנתי בעל גבעול חלול הבנוי פרקים - פרקים . קניו מתנשאים לגבה של מטר אחד ויותר . לשפון התרבותי שבעה מינים , שמהם פתחו עשרות זנים שונים . השפון בית ותרבת באזורים ההרריים של מערב אסיה , כנראה רק בימי הבינים . כיום מגדלים אותו על מיליוני דונמים באזורים צפוניים רבים , בעקר באירופה , אזורים שהחטה אינה מבשילה בהם בגלל קר , עונת גדול קצרה או קרקע דלה . יבולו השנתי מסתכם בעשרות מיליונים טונות . השפון הוא מקור לקמח ולגרעינים ; והוא החמישי בחשיבותו בין הדגניים - אחרי החטה , הארז , השעורה והתירס . מבנה צמח השפון ושמושיו שבולי השפון צרות וארכות והשבוליות ערוכות בהן בשני טורים מקבילים . בכל שבולית שני פרחים פוריים - שלא כמו אצל החטה - המפתחים לאחר ההפריה את פרות השפון , הנקראים גרגרים . כשאר הדגניים , גם השפון מאבק על ידי הרוח ואבקניו עשירים בגרגרי אבקה קטנים וקלים . הצלקות שעל העליים שעירות ומתאמות לקליטת גרגרי האבקה הנשאים ברוח . לאחר ההאבקה וההפריה מבשילים הפרות - הגרגרים - בתוך השבלת , ולאחר הקציר והדיש הם נאספים במכלים או בשקים ומובלים לאסמים . הערך התזונתי של גרגרי השפון אינו נופל מזה של גרגרי החטה , אך הקמח שטוחנים מהם אינו עדין . הלחם הנאפה משפון הוא לחם שחר . כאשר מוסיפים את קמח השפון לקמח החטה הלבן ואופים , מתקבל לחם כהה הנקרא גם לחם שפון . לחם זה שנחשב בעבר כמזון עניים , מבקש באחרונה על ידי רבים . השפון משמש גם להכנת אלכוהול , למספוא ולשחת . הקש החזק משמש כסכך לגגות . שפון ההרים בגולן ובחרמון מצוי גם מין בר של השפון . זהו שפון ההרים , עשב רב - שנתי המתנשא לגבה של מטר אחד . תפוצתו נרחבת ומשתרעת באסיה ובאירופה . על - שמו נקרא אחד התלים הגעשיים המצויים בגולן בשם הר שפון . בעקבות מחקריו של הבוטנאי והאגרונום אהרן אהרנסון , מקבל היום כי זהו מין המוצא של השפון התרבותי . בנגוד לשפון התרבותי , השבלת של שפון ההרים מתפרקת לשבוליות יחידות , המשמשות כיחידות תפוצה . בסוג ארבעה מינים הנפוצים במזרח אירופה ועד מרכז אסיה . מין אחד גדל בדרום אפריקה . ארז דגניים חטה לחם צמחים שעורה תירס תנאים מתאימים לגידולו , לחות וצל , מצא השרך הנפוץ ביותר בארץ , שערות שולמית , סמוך למפל דוד בעין גדי ( בתמונה ) .

קודם  |  הבא