שעועית

עמוד:73

הצמח חסר קנוקנות והוא נאחז בעצמים על ידי כך שהוא כורך את גבעולו סביבם . עלי השעועית הם שלושה עלעלים גדולים וקמוטים . הפרחים ערוכים באשכולות קטנים וצבעם לבן , צהב , ורד , סגל , ארגמן או בגוני בינים . הפרח הוא פרח פרפרני אפיני ויש לו גביע בן חמש אנות , חמש עלי כותרת הסדורים כסירה ( שני עלים ) , מפרש ושני משוטים ו - 10 אבקנים . לאחר ההפריה , המתבצעת על ידי חרקים , מבשילים הפרות , שהם תרמילים מארכים שצבעם צהבהב או ירקרק . ארך התרמילים 10 - 20 סנטימטר ובהם זרעים רבים שצבעם שונה בזנים השונים - לבן , חום , אדם או שחר . תרמילי השעועית נאכלים כשהם טריים , אך בעקר נאכלים זרעי השעועית , שערכם המזוני רב , שכן הם מכילים יותר מ - 20 אחוז חלבון . בארצות רבות משמשת השעועית כמקור לחלבון וכתחליף לבשר , בעקר לבני דלת העם . בישראל השעועית פתחה כגדול גן להפקת תרמילים לא שלמים וכגדול שדה להפקת גרגרים יבשים . אגוז - אדמה אספסת אפון ( אפונה ) סויה פרפרניים צמחים קטניות תלתן שעורה אחד הדגנים החשובים לאדם . בעולם מצויים 18 מיני בר של שעורה , ומהם מיצגים בצמחית הבר של ישראל ששה מינים . רב מיני השעורה הם צמחים חד - שנתיים זקופים בעלי תפרחת המרכבת משבוליות . מוצאה של השעורה באזורנו . היא נמנית עם שבעת המינים שהתברכה בהם הארץ , ומזכרת פעמים רבות במקורותינו . תרבות השעורה קדומה ביותר - מלפני כ - 2,000 1 שנה - ויש חוקרים הרואים בה את צמח התרבות הראשון של האדם . בתרבות מגדלים אותה מאזור הקטב ועד למדבריות הטרופיים . עד המאה ה - 16 היתה השעורה מקור עקרי לקמח , אולם בשל כמות הגלוטן הקטנה המצויה בקמח המופק ממנה , אין הוא נוח להכנת לחם . לחם שעורים נחשב למאכל עניים . כיום משתמשים להכנת לחם בעקר בחטה ובשפון , והשעורה משמשת בעקר כמקור לגרעיני מספוא ולתת - גרעיני שעורה נובטים , המשמשים לתעשית בירה ומשקאות חריפים אחרים . השעורה היא צמח המסתפק במועט - דרישותיה לקרקע ולמים הן צנועות למדי - ומגדלים אותה בשטחים שבהם החטה המפנקת אינה גדלה . השעורה וזניה בשעורי בר ממינים מסימים ובשעורה התרבותית הגבעול הזקוף מתנשא עד לגבה של מטר אחד ויותר . על הגבעול יושבים העלים הארכים והצרים , שצורתם כשל סרגל . התפרחת היא שבלת המרכבת משבוליות קטנות היושבות על ציר מרכזי - השזרה . מכל צד של השזרה יש שלוש שבוליות ויחד - שש שבוליות . בחלק ממיני השעורה כל השבוליות פוריות ומבשילות פרי , וכך מצויים בשבלת הבשלה ששה גרגרים לרחב השבלת . שעורה מטיפוס זה מכנה שעורה שש - טורית . במינים אחרים רק אחת מכל שלוש שבוליות פורה ונותנת פרי , והתוצאה - לארך השבלת יש שני טורי גרגרים . שעורה כזו נקראת דו - טורית . בין שעורי הבר מצויים שני הטיפוסים ואף טיפוסי בינים . בין השעורים התרבותיים מצויים בעקר זנים של שעורה שש - טורית . השעורה בישראל בישראל מצויים ששה מיני שעורה ושלושה מהם נפוצים מאוד : שעורת התבור , שעורת הבלבוסין ושעורה מכחילה . מיני השעורה האחרים - שעורת החוף , שעורה נימית ושעורה דמוית - שפון - מכרים פחות . בישראל רק שעורת הבלבוסין ושעורה דמוית - שפון הן רב - שנתיות ובעלות גבעול חלול וזקוף הבנוי פרקים פרקים . בארץ מצויים שטחי שעורה גדולים , בעקר בנגב באמצע שנות התשעים גדלו שעורה לגרגרים על 105,000 דונם שהניבו כ - 9,000 טונות גרעינים . ברפואה העממית מיחסים לדיסת שעורים יכלת נקוי של דרכי העכול . כן השתמשו במי שעורים לטפול במחלות בדרכי השתן . בירה דגניים חטה לחם צמחים שבעת המינים שפון שעטנז מעשה כלאים . בגד העשוי מתערבת של צמר ופשתן . התורה אסרה על בני ישראל ללבש בגד כזה . בתורה לא נתפרש מדוע נאסר ללבש בגד העשוי שעטנז . ובמרוצת הדורות העלו סברות שונות לטעם המצוה . יש האומרים , כי הסבה היא שאסור לערבב דברים שנבדלו בטבע . לדעת הרמב"ם , הסבה לכך היא שבעבר נהגו כוהני עבודה זרה ( עובדי אלילים ) ללבש בגדים כאלה , והתורה , שבקשה לעקר כל זכר של עבודת אלילים , אסרה גם על השעורה בויתה לפני כעשרת אלפים שנה ככל הנראה באזורנו , אך כיום היא גדלה בכל רחבי העולם . משערים כי מקורה של השעורה התרבותית בשעורת התבור - אחד משישה מיני השעורה הגדלים בר בארץ - ישראל .

קודם  |  הבא