שנית

עמוד:68

נעלמו כליל . חטי הפיל הם חותכות עליונות שהתארכו במדה רבה . במכרסמים התפתח זוג של חותכות עליונות ותחתונות לכרסום , וככל שקצותיהן נשחקים הן גדלות בהתמדה במשך כל החיים . הניבים הם כלי נשיכה וחדירה חשובים ביותר לטורפים . אצל יונקים שאינם טורפים הם בולטים לפעמים ומשמשים להגנה , למשל בחזירי בר , או לקרבות בין זכרים על בנות זוג . אולם לרב הם מצמצמים , כמו אצל בני האדם , או חסרים בכלל . במלתעות ובפרט בטוחנות של יונקים יש משטחים של בליטות ושקעים והשנים מהלסת העליונה מתאמות לאלה שבלסת התחתונה . בטורפים מספר שנים אלה מצמצם יותר . אצל יונקים אוכלי עשב נוצרת שחיקה מהירה של השן הטוחנת , כי העשב הוא חמר קשה וגס . לפיכך אצל חלק מהפרסתנים מוצאים טוחנת בעלת כותרת גבוהה וארכה שזמן שחיקתה עד השרש ארך יותר . השנים הטוחנות של פילים הן עצומות בארכן . גם הן מרכבות משכבות ארכיות רבות של צרוף אמיל , דנטין ומלט היוצר משטח חתוך מחספס . שנים אלה בוקעות בזו אחר זו במשך חיי הבוגר , לאחר נשירת המלתעות , ומאפשרות לפיל שנים ארכות של שמוש באיברי לעיסה משכללים . אוולוציה לימפה ענול , מערכת עצבים , מערכת פה ראו גם ערכים נפרדים על בעלי - חיים הנזכרים בערך זה . שנית מחלת עור מדבקת , הנגרמת על ידי הפרשה ביוכימית של החידק סטרפטוקוקוס . החידק יכול לשכן בלע , בעור , או בכל איבר של הגוף . ממקום משכנו הוא מפריש חמר , הגורם להופעת פריחה אדמה בעור . המחלה עלולה להמשך כ - 10 ימים ובסופה מופיעים גלדים כהים בכפות הידים והרגלים וחורון באזורי העור שהיו אדמים . סבוכי השנית , המכרת יותר בשמה הלועזי סקרלטינה , הם דלקת פרקים ודלקת כליות . הטפול בשנית חיב להיות מידי ומבסס על מתן פניצילין , הקוטל את חידק הסטרפטוקוקוס . השנית היא מחלה מדבקת ויש להמנע ממגע עם החולה , או לתת גלולות פניצילין לכל אלה הבאים עמו במגע . חידקים עור פניצילין שגרון שניתן דג ממשפחת השניתניים , הנמנית עם סדרת הדקראים וכוללת מינים רבים של דגים צבעוניים המשמשים כדגי נוי . בני המשפחה חיים בעקר בימים הטרופיים החמים ומאכלסים את שניות האלמגים . גופם גבוה ופחוס וצורתם כצורת עלה . השניתניים אינם שחינים מהירים , אך גופם הצר מאפשר להם לחדר בין ענפי האלמגים ולהתחבא במקום מוגן זה מפני אויביהם . הם נזונים מטרף קטן , בעקר רכיכות וסרטנים קטנים . רבים מהם מכרסמים אלמגים ונזונים מן הפוליפים שלהם או מבעלי - חיים קטנים המצויים עליהם . למקרצפי האלמגים שבין השניתניים יש שנים חדות ולמפצחי קונכיות הרכיכות שנים רחבות . מיני שניתן שונים בישראל בישראל מצויים תשעה סוגים הנמנים עם המשפחה : ביניהם אלמגית , דפדוף , שניתן , שניתית ושושנון . מתוך כ - 30 מינים המצויים לארך חופינו רק מין אחד - כרומית ים " תיכונית - מצוי בחוף הים תיכוני שלנו , וכל השאר בים סוף . הבולטים בבני המשפחה הם האלמגית והדפדוף . גופה של אלמגית הפסים מכסה בפסים אנכיים שחרים ולבנים לסרוגין . היא שוכנת בקבוצות קטנות בין ענפי אלמגים ובורחת לתוך האלמג עם הופעת אויב . אלמגית שחרת - שולים היא דג צהבהב המגבל בשולים כהים לארך גבו . אלמגית שחרה היא הגדולה בבני הסוג , וארכה מגיע עד 15 סנטימטר . צבעה שחר ובקדמת גופה שלושה כתמים לבנים . דג זה ומיני אלמגית אחרים משמיעים קולות עזים מתחת למים . קולות אלה נועדו לתקשרת בין האלמגיות , ומחקר הראה שמצויים אצלן טיפוסי קולות שונים ומגונים . גופו של דפדוף הפסים גבוה ומפספס כגוף הזברה , אך פסיו הכהים כחלים . השושנון האילתי חי חיי שתוף ( סימביוזה ) עם שושנות - ים . הוא מוצא מחסה בין זרועותיה הצורבות של השושנה , ומסיע לה בכך שהוא מגרש דגים המנסים לטרף אותה וגם מביא לה מזון . אלמגים דגים סימביוזה שנף השנף , או הוניל , הוא תבלין נפוץ המשמש לשפור טעמם של עוגות , שוקולד , גלידה ומיני מתיקה . את הוניל מפיקים מפרותיו של צמח טרופי מיחד המשתיך למשפחת הסחלביים ונקרא שנף ישר - עלים . צמח זה גדל בר ביערות העד של מקסיקו ואמריקה התיכונה . השנף הוא אפיפיט , כלומר מטפס החי על עצים אחרים . זרעיו הקטנים נובטים בתוך הרקבובית הלחה הנאספת במסעפי ענפים של עצי יער העד . מן הזרעים מתפתח גבעול לופת ארך המטפס ונצמד אל הגזעים והענפים של בעוגיות , בעוגות , במשקאות ובגלידה משתמשים בשנף לשיפור הטעם והריח . לביתנו מגיע השנף בצורת אבקה , אך ניתן גם להשיגו כפרי . בתמונה - פירות השנף .

קודם  |  הבא