שלד

עמוד:35

הן מנונות . באזור החזה יוצאות מהחליות הצלעות , הנפגשות בקדמת בית - החזה בעצם החזה ומגנות על הראות והלב . מהחלק העליון של עצם החזה יוצאות לצדדים עצמות הבריח , הנפגשות עם עצם הזרוע ועצם השכמה ויוצרות את פרק הכתף . המבנה הגרמי של הגפים העליונות והתחתונות דומה למדי : הידים עשויות עצם זרוע עליונה המתחברת במרפק עם שתי עצמות האמה ( הנקראת זנד ) , וחשור או קנה וסובב ברגל , עצם הירך העליונה מתחברת בברך לשתי עצמות השוק . בברך עצמה ישנה עצם עגלה נוספת , הנקראת פקת הברך . חבור האמה לכף היד וחבור השוק לכף הרגל נעשה על ידי שבע עצמות קטנות , הסדורות בשתי שורות רחב . כף היד וכף הרגל עשויות גם הן עצמות קטנות ורבועיות , הסדורות בשורה , כאלו היו המשך לעצמות היוצרות את האצבעות . האגן עשוי גם הוא עצמות שטוחות , היוצרות פתח כלפי מטה . עצמות האגן רחבות יותר אצל האשה ויוצרות פתח רחב יותר , המשמש מעבר לעבר בעת הלדה . חליתנים חסרי - חליות עמוד השדרה עצם שבר שלדג צפור צבעונית ומרשימה ממשפחת השלדגיים שבסדרת הכחלאים . במשפחה זו כ - 15 סוגים וכ - 95 מינים הנפוצים בכל העולם . מיני השלדגים , שגדלם מגדל דרור ועד גדל יונה , מצטינים ביכלתם לשלות דגים מן המים . ראשם גדול ומקורם הארך נראה כחנית חדה , ובעזרתו הם צדים את טרפם ומשפדים אותו . זנבם קצר , ואצל מינים מסימים כמעט אינו נכר . יש שלדגים הצדים בעקר דגים , ויש הצדים בעקר חרקים , דו - חיים וזוחלים ורק מעט דגים . צידי הדגים המעלים האלה יושבים על ענף עץ או סלע מעל המים ואורבים לטרף . כשמופיע דג , הם צוללים כשראשם כלפי מטה ותופסים את הדג במקורם החד . אחרי כן הם חוזרים למקום מנוחתם ובולעים את הדג בשלוה . הפרפור העקד ומיני שלדגים אחרים מרפרפים במקום אחד מעל למים , וכשהם מגלים דג , הם צוללים אליו ושולים אותו ( מוציאים מן המים ) . בשל יכלתם זו זכו השלדגים לשמם , שהוא קצור של " שולה דגים". שלדגים בישראל משפחת השלדגיים מיצגת בישראל על ידי שלושה סוגים ושלושה מינים : שלדג גמדי , לבן חזה ופרפור עקד . בסדרת הכחלאים שהשלדגים נמנים עמה , מצויים היפים והרבגוניים בעופות ארצנו : הדוכיפת , הכחל , ושלשת מיני השרקרק . לבן החזה הוא הנפוץ בשלדגי ארצנו . ארכו של לבן החזה 30 סנטימטר ומשקלו כ - 00 ו גרם . הוא מצטין במקורו האדם והארך , שארכו עולה על חמשה סנטימטרים . צבעיו מגונים ביותר : ראשו , ערפו ובטנו חומים , כנפיו וזנבו צבועים בטורקיז בוהק , חזהו ולחייו לבנים ומקורו ורגליו אדמים . הוא מצוי בכל דרום אסיה - מן הים התיכון ועד הודו וסין . בישראל הוא יציב ונפוץ בצפון הארץ ובמרכזה . רבים מכירים את קריאותיו החזקות הנשמעות בעקר בעונת הרביה . לבן החזה חי גם הרחק ממים ונזון בעקר מחרקים , דו - חיים ולטאות . בחדשי האביב הוא חופר מחלה עמקה בקירות עפר , לעתים בגדות נחלים וברכות ולעתים הרחק מהם . עמק המחלה כמטר אחד , ובקצה חדר דגירה מרחב . כאן מטילה הנקבה ארבע עד שש ביצים לבנות . אחרי ו 8 - 20 ימי דגירה מגיחים הגוזלים העירמים והעורים . שני בני הזוג דוגרים ושניהם גם מטפלים בגוזלים כארבעה שבועות , עד עזבם את הקן . לבן החזה משמיד חרקים מזיקים ואף מכרסמים , ובכך מועיל לאדם . עצמות השלד של האדם במבט מקדימה . המבנה הבסיסי של עצמות שלד הפרה דומה לזה של כל היונקים .

קודם  |  הבא