מתוך:  > אביב חדש 17 > שכרון

עמוד:34

ומגדילים את החללים , וכך הצמח יכול להתפתח ולהתרחב . זהו צמח רב - שנתי בעל עלים שעירים ודביקים . הוא פורח בעקר בחדשים מרס עד יוני , אך אפשר למצא פרחים ברב עונות השנה . פרחיו דמויי משפך , צבעו זהב ולעו ארגמני . לפרח חמש אנות גביע ירקות , חמש אנות כותרת זהבות , חמשה אבקנים ועלי אחד . ההאבקה מתבצעת על ידי חרקים . הפרי הוא הלקט יבש הנפתח על ידי מכסה ומפזר את הזרעים המרבים המצויים בו . מין נוסף המופיע בשדות חרושים בנגב הצפוני ובמדבר יהודה הוא שכרון מרשת . לפרחיו יש צבע סגל או ארגמני עם רשת בולטת של עורקים . הגביע קוצני והוא מתקשה בשעת הבשלת הפרי ומגן עליו . בואדיות של סיני מופיע שכרון סיני בעל הפרחים הסגלים . צמח זה מצטין בעליו הרחבים והבשרניים , אך בעלי - החיים אינם אוכלים אותו בגלל החמרים הרעילים שהוא מכיל . פולניים צמחים שלג סוג של משקעים באזורים קרים , שצבעו לבן . השלג נוצר כמו הגשם : אדי מים בעננים שהתעבו נהפכים לטפות מים ; אם הטמפרטורה השוררת בענן נמוכה מנקדת הקפאון , טפות המים קופאות ונהפכות לפתיתי שלג . בהגיעם לארץ יוצרים פתיתי השלג שכבות שעבין מגיע לעתים לעשרות סנטימטרים ואף למטרים אחדים . חלק גדול משכבות אלה הן אויר , בדומה לשמיכת פוך . השלג יורד בעקר באזורים הרחוקים מקו המשוה , וכן על הרים גבוהים באזורים סובטרופיים ואפלו טרופיים . על כמה פסגות גבוהות מאוד באפריקה וברכס האנדים באמריקה הדרומית יורד שלג אף שהן קרובות מאוד לקו המשוה - בגלל הקר הרב של האויר בגבהים אלה ; על מקצתן השלג אינו נמס אפלו בקיץ . בישראל , החמה יחסית , השלג נדיר , אך הוא יורד מדי שנה על החרמון , וברב השנים - גם על הרי הגליל העליון והרי חברון . השלג הוא תופעה מכרת היטב לתושבי צפת , ובמדה פחותה גם לתושבי ירושלים . ככל שמתקרבים לקטבים כן עולה שכיחותם של השלגים ויורד גבול השלג , או קו השלג ( קו הגבה שמעליו השלג אינו נמס לעולם ) . באזורים הטרופיים גבהו כ - 4,000 מטר ; באזור שלנו - כ - 3,000 מטר ; בהרי האלפים - כ - 2,000 מטר ; ואלו באזורי הקטב הוא בגבה פני הים . הארצות שמשפעות בשלג ומצויים בהן רכוזי אכלוסיה גדולים פתחו מאוד את ספורט החרף , ובעקר גלישה , באמצעות מחליקים ( סקי ) או גם עגלות שלג , על שלג במורדות ההרים או במישור . בישראל אפשר לעסק בספורט זה במקום אחד בלבד - בחרמון , וגם שם רק ימים ספורים בשנה . אלפים אקלים גליל גשם חרמון ירושלים משקעים סקי עננים צפת קוי ארך ורחב קטב שלד מערכת העצמות המעניקות לגוף את צורתו , מסיעות לתנועתו , ומגנות על איבריו הפנימיים . שלד האדם מרכב באפן כללי מעמוד חליות , אשר החליה העליונה בו , האטלס , נושאת על גבה את עצמות הגלגלת . לא לכל היצורים החיים יש שלד . האמבה , למשל , הנמנית עם חסרי - החליות היא חסרת שלד . גם החרקים הם חסרי חליות ואין להם שלד גרמי ( גרם הוא עצם ) . אף על פי כן צורתם קבועה , והם נעזרים בתנועותיהם בשלד מסים . אצל החרקים השלד הוא חיצוני , כעין קפסה עשויה כיטין המגנה על איבריהם הפנימיים . שלדים גרמיים של חליתנים נמצאו כבר אצל הדינוזאור שחי לפני 80 מיליון שנה . שלדים גרמיים יש לדגים , לדו - חיים , לזוחלים , לעופות , ליונקים - וביניהם לאדם . סוגי עצמות עצמות השלד שונות בהתאם לתפקיד שעליהן למלא . ישנן עצמות שטוחות , כגון עצמות הגלגלת . ישנן עצמות ארכות , כגון עצמות הידים והרגלים , שהן בעלות מנוף ארך ומסגלות לגמא מרחקים או להרים חפצים . קימות העצמות המלבניות של החליות , המתאמות לכפיפת הגוף קדימה ולצדדים ; וישנן העצמות הזעירות שבתוך האזן התיכונה , הנקראות עצמות השמיעה , שתפקידן להעביר את גרויי הקול מעור התף לאזן הפנימית . העצמות הן למעשה רקמת חבור ונוצרות מסחוס שהתגרם לעצם . בעצמות שטוחות המדבר בעקר בתהליך התגרמות עטיפתית . בעצמות ארכות מוקד ההתגרמות הוא באפיפיזה , האזור הסחוסי שלפני קצות העצם . אזור זה פעיל עד תקופת ההתבגרות , ומקנה למתבגר אפשרות לצמח לגבה . " סגירת " האפיפיזות בגמר ההתבגרות גורמת להפסקת הצמיחה לגבה ומקנה לנו את גבהנו הסופי . כל עצמות הגלגלת מחברות זו לזו ב " תפרים", פרט לעצם הלסת התחתונה . ( למעשה כל תנועות הלעיסה שלנו נעשות על ידי הנעת הלסת התחתונה בלבד . ) עמוד השדרה יורד כלפי מטה אל האגן ומשמש כקיר האחורי של החזה והבטן . עמוד השדרה מסתים בחליות הזנב , שאצל האדם השלג הוא חומר נפלא למשחקים : עושים ממנו כדורי שלג וזורקים זה על זה , מפסלים בו דמויות כמו איש השלג החביב , אך יש המתייחסים אליו ביתר רצינות , כמו האומן שעיצב את הפסל שבתמונה לכבוד קרנבל החורף של קוויבק בקנדה .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר