רומן

עמוד:111

ברור ומסדר המתארים את העלילה והארועים על פי סדר התרחשותם . כזה הוא הרומן הראליסטי - הנאמן למציאות ומנסה לשקף אותה בצורה מדיקת ואמינה , והרומן הנטורליסטי - הדבק יותר מקודמו בתאור המפרט והדקדקני של המציאות . יצירתו העשירה של בלזק , המתארת בעקר את חייהם של בני המעמדות הגבוהים בצרפת , נכתבה בסגנון הרומנים הראליסטיים . הרומנים שכתב הסופר הצרכתי אמיל זולה הם דגמה לסגנון הנטורליסטי . אחריהם התפתחו הרומן ההיסטורי , הרומן הודויי והרומן הפסיכולוגי , שהעביר את מרכז הכבד מן החוץ אל הפנים . לצד העלילה החיצונית של ארועים ומעשים חדר הרומן הפסיכולוגי לנפש הדמיות המצגות בו וחשף את הלבטים הפנימיים והמרכבים שלהן . הפליאו לעשות בסוג זה הסופרים הרוסים טולסטוי ודוסטויבסקי . מן הרומן הפסיכולוגי התפתח הרומן לסוגיו החדישים יותר , שנכתבו מאז ראשית המאה ה - 20 . רומנים מודרניים אלה נסו לבטל כליל את העלילה החיצונית , או לפחות להמעיט בחשיבותה ולצמצם אותה . הם גם הציגו גבור בעל אפי שונה מהמקבל , לא חזק , לא יפה ולא מצליח , אלא טיפוס מדכא , מסכסך במלחמות פנימיות , חרד וחסר אונים , שכנה " אנטי גבור " . רומן " זרם התודעה " או " הדבור הפנימי " נסה לתאר את מהלך החשיבה והתחושה כפי שהם עולים בתודעה , לכאורה בלי סדר והגיון כנימי . עם יוצריו החשובים של " זרם התודעה " נמנים ג'ימס ג'ויס ( " יוליסס " ) , פרוסט ( " בעקבות הזמן האבוד " ) , וירג'יניה וולף ( " המגדלור " ) , פוקנר ( " אור באוגוסט " , " בשכבי גוועת " ) . " הרומן החדש " נוצר בצרפת על ידי קבוצת סופרים , שהמפרסמים בהם הם אלן רוב - גרייה ונטלי סרוט . יוצריו דחו את תכונות הרומן המסרתי , והציעו במקומן מבנים מרכבים , מכתלים ומסבכים , חסרי עלילה ובעלי שפע פרטים פסיכולוגיים מדקדקים . שלבים בתולדות הרומן הרומן נולד מן הסוגים הקרובים לו - האפוס והרומנסה . האפוס הוא שיר עלילה רחב הקף המתאר ארועים היסטוריים , סכורי עם ואגדות . ברומנסה , המתרכזת בספורי אהבים רומנטיים יש שורות מחרזות בלשון דבור . יש הרואים ב " ספורי אלף לילה ולילה " וב " דקמרון " מאת בוקצ'ו שלב מרכזי בהתפתחות הרומן , ויש הטוענים כי הרומן ההרפתקני , שבו נפרשת תמונה רבגונית של המציאות , הוא ראשיתו של הרומן . חוקרי ספרות רבים רואים את ראשיתו של הרומן במאות ה - 17 וה - 18 בצרפת ובאנגליה . באותן שנים הלך ונוצר מעמד רחב של יודעי קרא וכתב , מבססים למדי מבחינה כלכלית אך חסרי השכלה מקיפה , שבקשו להם בדור לשעות הפנאי שלהם . הרומן , הכתוב בלשון פשוטה יחסית והפורש לפני הקורא פסות חיים מרתקות עמוסות הרפתקאות ורומנטיקה , מלא את הצרך הזה . לשיא פריחתו הגיע הרומן במאה ה - 19 , כאשר הרומן ההיסטורי הראליסטי שלט בכפה . לתאור המציאות נוסף הגורם הפסיכולוגי - חדירה לנפש הגבורים ונסיון להסביר את מעשיהן . כמו כן התפתח הרומן האוטוביוגרפי , שאכשר לכותביו להתודות ולחשף את עולמם הפנימי . ברוסיה הגיע הרומן ההיסטורי פסיכולוגי הגותי לשיא ביצירות כמו " אנה קרנינה"ו " מלחמה ושלום " מאת טולסטוי , ו " האחים קרמזוב " , " החטא וענשו " , " אידיוט " , " שדים " ועוד שכתב דוסטויבסקי . בארצות - הברית בלט במיחד הרומן הראליסטי הסמלי , כדגמת " מובי דיק " מאת הרמן מלויל . במאה ה - 20 נכתבים רומנים מסוגים שונים ובסגנונות שונים . הרומן בספרות העברית רומנים בשפה העברית החלו להכתב בתקופת ההשכלה , במחצית המאה ה - 19 . יצירותיו של אברהם מאפו - " אהבת ציון"ו " אשמת שומרון " נכתבו בעברית מליצית וחגיגית האפינית ללשון המקרא . מאפו יצר ספורי אהבה שהתרחשו בתקוכת המקרא על רקע הנוכים והוי החיים בארץ - ישראל הקדומה . אבל מניח היסודות לרומן העברי החדש היה מנדלי מוכר - ספרים , בעל העין הבוחנת , ההומור והחוש לסטירה . בספריו " ספר הקבצנים"ו " עמק הבכא " , תאר מנדלי בצורה ראליסטית ובקרתית את ארח חייה של העירה היהודית בעברית ססגונית ורהוטה , המרכבת מרבדי לשון שונים , גבוהים ונמוכים כאחד . יוצר בולט אחר , שהרבה לכתב סכורים קצרים ונובלות המתארים את הקרע והסתירות הקימים בנכשו של האדם , הוא ברדיצ'בסקי . בשנת 1921 פרסם ברדיצ'בסקי את הרומן " מרים " , על צעירים וצעירות בעת תקופת ההשכלה , הוי חייהם והתנהגותם . כך נהג גם יוסף חיים ברנר , שבטא ברומנים שלו " שכהל וכשלון"ו " מסביב לנקדה " את הרגשת התלישות והמבוכה של הצעירים היהודים שעזבו את הארצות שבהן נולדו , ופעמים רבות גם את משפחותיהם ועלו לארץ - ישראל . ברנר אף נתן בטוי חיצוני לשבר הפנימי של גבוריו . הדמיות ביצירותיו מבלבלות ומגמגמות ופולטות שברי משפטים . אמן הספרת הגדול של השפה העברית הוא ש"י עגנון . עגנון הפליא לשלב ביצירתו תקופות ורמות שונות בשפה העברית : לשון המקרא , המשנה והתלמוד , האגדה והמדרשים . סגנון כתיבתו הוא פתלתל , מתנהל לאטו וסוטה לעלילות משנה רבות וסכורי בינים . עגנון כתב רומנים אחדים על אודות הוי היהודים במזרח אירופה , " אורח נטה ללון " , " הכנסת כלה " . רומנים אחרים שלו , כמו " שירה " , תארו את ארח החיים בארץ - ישראל בימי העליה השניה ובתקופת המנדט . המאבק על הקמת מדינת ישראל , מלחמת העצמאות ובנין הארץ באו לידי בטוי רבגוני ברומנים של הסופרים בני " דור תש"ח " , שהבולטים בהם הם : משה שמיר ( " הוא הלך בשדות " , " במו ידיו " ) , נתן שחם ( " גוף ראשון רבים " ) , יגאל מוסינזון ( " אפרים כשק " ) , אהרן מגד ( " החי על המת " ) . יוצא דפן הוא הסופר והמשורר פינחס שדה , שהתרחק מנושאים הקשורים בכלל , בעם ובמדינה , וכתב את האוטוביוגרפיה הודויית שלו , " החיים כמשל " . בשנות ה - 60 נסו אחדים מכותבי הרומנים לחדר למניעיו ולנפשו של הישראלי : עמוס עז ( " מיכאל שלי " ) , נתן שחם ( " אבן על פי הבאר " ) , משה שמיר בטרילוגיה " רחוק מפנינים " , ויצחק בן נר ( " הפרוטוקול " ) . פריצת דרך מסימת ברומן העברי המודרני עשה יעקב

קודם  |  הבא