רומא העתיקה

עמוד:108

לספירה התברר , כי גם הלגיונות המשרתים במרחקים עלולים להכריז על קיסרים . כך נוצר סכסוך בין איטליה לבין מושבותיה . עם עלית אספסינוס הכרע המאבק : אחריו עלתה שורה של קיסרים , ששאבו את כחם משליטתם בפרובינקיות . חלקם אף נולדו מחוץ לאיטליה . תקופת הקיסרים השנים 70 - 180 לספירה היו שנות פריחתה של רומא הקיסרית : במלחמות המעטות שאסרה נצחה והרחיבה את גבולותיה . לשיא כבושיה הגיעה בימי טרינוס . באותה תקופה כבר התגבש המשטר החדש : רגלי הסנט נדחקו כליל ומלוא הסמכיות היו בידי הקיסר , שנעזר במועצה רבת השפעה בהחלטותיו המדיניות . הצבא כלל בתוכו יותר ויותר מבני הפרובינקיות . מבחינה כלכלית היתה רומי חטיבה משקית אחת : כל אזור התמחה בכמה גדולים , ויצא את תוצרתו לשאר האזורים . אחידות המטבע הקלה על הסחר . רומא עצמה היתה עיר בעלת מבני צבור מרשימים , אך אכלוסיתה לא יצרה כמעט מאומה : רב תושביה היו מקבלים תבואת חנם ומבלים זמנם בשעשועים . לעמתה שגשגו ערים רבות בפרובינקיות . בסוף המאה ה - 2 לספירה הסתמן משבר שנמשך כמאה שנים : לאחר מות מרקוס אאורליוס התחלפו קיסרים רבים , כשהמשמר הקיסרי מעניק את השלטון לכל המרבה להציע . יציבות - מה השגה בימי השושלת הסורית , שאחד מבניה הכריז , כי כל תושבי האימפריה ( להוציא קבוצת נתינים אחת ) יהיו אזרחים שוי זכיות וחובות . תקופה שניה של תהו ובהו השתררה לאחר רצח אלכסנדר סורוס בשנת 235 : בחמשים שנים התחלפו עשרים קיסרים . קץ לתקופה זו בא כאשר דיוקלטינוס היה לקיסר , ארגן את הממלכה מחדש והנהיג סדר . הוא חלק את המדינה לארבעה מחוזות ומנה נציב בכל אחד מהם . בירתו לא היתה רומא כי אם ניקומדיה שבאסיה הקטנה . אחריו עלה לשלטון בנו קונסטנטינוס ( המכנה " הגדול " ) , שלאחר נצחונו התיר את הנצרות כדת מכרת . הוא העביר את הבירה לביזנטיון , בנה אותה מחדש וקרא אותה על - שמו קונסטנטינופול ( כיום קושטא ) . דיוקלטינוס וקונסטנטינוס נסו להתמודד עם ההרס הכלכלי שבא בעקבות שנות האנדרלמוסיה , אך לשוא . לחזוק אחדותה של האימפריה תרמה הדת הנוצרית , שנפוצה במהירות . הארגון הכנסיתי היה יעיל יותר ומרבית אזורי האימפריה היו קשורים אליו . אמנם , בימי יולינוס " הכופר " ( שמת בשנת 363 ) נאבק הקיסר בנצרות , אך לא השכיל לדכאה . עלית ביזנטיון ושקיעת האימפריה אחרי מות קונסטנטינוס התפצלה הקיסרות לחטיבה מזרחית ולחטיבה מערבית והתנגשיות תדירות ארעו בין השתים . בעוד הקיסרות המזרחית התעצמה והיתה לממלכת ביזנטיון , שנותרה כקיסרות רומית יחידה , התפוררה והלכה , במרוצת המאה ה - 5 , הקיסרות המערבית בלחץ של פלישות שבטים גרמניים , שנצלו את חלשתה . מאז תבוסת הקיסר ולנס בשנת 378 , החלו שבטים מצפון חודרים ומתישבים בשתי הקיסריות ופשיטותיהם תכפו והלכו . ב - 475 הוצא להורג הקיסר אורסטס על ידי מפקד שכירי החרב הגרמנים בצבא רומי , וכעבר שנה הדח בן הקיסר רומולוס אוגוסטולוס . הוא היה אחרון קיסרי רומי במערב . במזרח התקימה הקיסרות עוד אלף שנים . ( תאריך סלוקו של רומולוס נחשב לראשית ימי הבינים . ) בעת העתיקה היו שראו את הסבה לשקיעת האימפריה באמוץ הנצרות . לדעתם הטתה הדת החדשה את לב העם מטפוח הגוף והכשר הצבאי לעבר למדנות וסגפנות . אחרים התיאטרון - לצד השירה , הנגינה והספורט - מילא תפקיד נכבד בתרבות היוונית והרומית . בתמונה - תיאטרון רומאי בנוי על מדרגות אבן , בצורת חצי גורן עגולה , שנחשף בבית - שאן . העיר נקראה אז סקיתופוליס .

קודם  |  הבא