קרציות

עמוד:58

העכבישנים אין להבחין בו בראש , בחזה ובבטן . יש להן ארבעה זוגות רגלים שהפכו למכשיר הצמדות והדבקות לפנדקאים שעליהם הן חיות . גפי הפה של הקרציות הפכו למכשירי עקיצה ומציצה , המסגלים לנקב את עורו של הפנדקאי ולמצץ את דמו . כדגמה לקרציות תשמש לנו קרצית הבקר . קרצית זו נמנית עם משפחת הקרציתיים , שבנותיה דבוקות לגוף הפנדקאי תמיד , ביום ובלילה . היא נטפלת לבקר , לצאן ואף לגמלים . זכרי קרצית - הבקר קטנים ושחומים וארכם שלושה עד ארבעה מילימטרים . הנקבות גדולות קצת יותר . אולם לאחר מציצת דם הפנדקאי , מגיע ארכן עד 15 מילימטר ומשקלן עולה פי 200 . בשלב זה הן עוזבות את הפנדקאי ונופלות ארצה . כל נקבה מטילה באדמה כעשרת אלפים ביצים וחוזרת לחפש פנדקאי חדש . לעתים היא יכולה לצום שנתים ויותר בשל כמות הדם העצומה שאגרה בגופה . מן הביצים בוקעות קרציות קטנות , בעלות שלושה זוגות רגלים . הן מטפסות על עשבים ויש מהן המגיעות אל הבקר , הצאן והגמלים ונטפלות אליהם . כאן מתנשלים ( מחליפים את עורם ) הזחלים הקטנים שלוש פעמים ולאחר מכן מתבגרים ונכנסים למעגל הרביה . קרציות מחוללות מחלות נזקה של קרצית הבקר הוא כפול : היא גם מוצצת את דמו של הבקר וגם מפיצה מחלה חמורה , קדחת הבקר , המפילה בקרב הבקר חללים רבים . מבני משפחתה של קרצית הבקר מצויים מיני קרציות רבים , שלהם פנדקאי אחד ויש כאלה שלהם שנים או שלושה פנדקאים שונים במהלך חייהם . המכרת ביותר היא קרצית הכלב הנטפלת לכלבים . יש מיני קרציות המזיקות במישרין לאדם . אחת מהן היא גרדית הגרב . זוהי קרצית זעירה השוכנת מתחת לעורו של האדם ויוצרת שלפוחיות בין האצבעות , סביב פרק היד וליד הטבור . קרצית זו מטילה את ביציה מתחת לעורו של האדם הנגוע ושם מתפתחים זחליה . אדם הנגוע בגרבת לוקה בגרויים עזים ובאבעבועות מכערות . יש המשערים שהגרבת היא מכת השחין , שבה לקו המצרים . מחלה קשה התוקפת את האדם היא הקדחת החוזרת או קדחת המערות . את המחלה הזו מעבירה קרצית המערות החיה במערות חשוכות . זוהי מחלה מסכנת מאוד ולכן יש להזהר מאוד בעת כניסה למערות . טפיל עכביש קרקל משפחת החתוליים , שעמה נמנה הקרקל ( חתול המדבר ) , היא המשכללת במשפחות של סדרת הטורפים היבשתיים . הקרקל הוא הגדול והיפה בין חתולי ארצנו . ארך גופו מגיע עד 90 סנטימטר וזנבו 23 - 31 . צבעו חום - אדמדם , ולעתים חום - בהיר כצבע החול . אפרכסות אזניו שחרות ועליהן ציציות ארכות של שער שחר , שהן גם מקור שמו ( שפרושו בטורקית - " שחר האזנים " ) . הסוג הגדול במשפחת החתוליים הוא החתול , הכולל 30 מינים הנפוצים בכל רחבי העולם . בישראל מיצג סוג זה על ידי חמשה מינים : חתול - הבית , חתול - הבר , חתול הבצות , חתול החולות והקרקל . הקרקל מצוי באפריקה ובהודו ותפוצתו בצפון עד טורקיה . בישראל התגלה הקרקל בראשית שנות ה - 50 ביטבתה שבערבה . מאז הוא התפשט בהדרגה גם לנגב , למדבר יהודה , לשפלה ועד לצפון הארץ . בעבר נחשב הקרקל ליונק נדיר , אך היום אכלוסיתו בארצנו גדולה למדי . עם זאת הוא חיה מוגנת בישראל ואסור לצודו . באפריקה ובהודו הוא נצוד בשל פרותו המשבחת והוא נמצא שם על סף הכחדה , עד כדי הכללתו ברשימת המינים הנדירים והמוגנים על פי אמנות בין - לאמיות . בהודו אף מאלפים גורי קרקל ויוצאים עמם לציד , ובעקר לציד צפורים . הקרקל מתקרב חרש אל הצפורים ותופס אותן , תוך קפיצה באויר לגבה רב . ארח חיים בשעות היום הקרקל שוהה במחלות שהוא חופר בקרקע , ועם ערב יוצא לשחר לטרף . הוא ציד מעלה ונזון ממכרסמים , ארנבות ועופות . אזניו הארכות של הקרקל מספקות מידע לחוקרים על מצב רוחו . כאשר הקרקל שקט - אזניו יציבות ושקטות , אך כאשר הוא נרגז , אזניו נעות ללא הרף . נקבת הקרקל ממליטה פעם אחת בשנה שנים עד ארבעה גורים ולעתים עד ששה . ההמלטה מתרחשת בסוף החרף , לאחר הריון בן חדשים . את הגורים היא מגדלת לבדה במבטו החד ובגופו הגמיש אורב הקרקל לציפורים , המהוות חלק גדול מתפריטו . ברגע המתאים הוא יזנק עליהן , ותון כדי כך ינחית על טרפו מכה ניצחת בכפותיו החוקות . בשל תכונות אלה השתמשו בקרקל לציד ציפורים , בעיקר בהודו , שם הפך לנדיר והיום לחיה מוגגת . מבנה גופה של הקרצייה מותאם לחיי טפילות . בעזרת רגליה היא ( צמדת לפונדקאי ומוצצת את דמו . ישנן קרציות היכולות לאגור כמות כה גדולה של מזון עד שהן יכולות לצום במשך שנתיים .

קודם  |  הבא