אינשטין , אלברט

עמוד:195

פסלו של אלברט אינשטין , הניצב בשדרת המוזיאונים בוושינגטון , משקף בנאמנות את דמותו של המדען הגאוני , הנראה כאן בלבוש מרושל אופייני , אוחז בידו בניירות העבודה שלו . התרשים מתאר את התכופפות קרני האור במעברן ליד השמש , תופעה שהוכיחה את נכונותה של תורת היחסות הכללית . בגלל כזח הכבידה של השמש קרני האור מתכופפות , ומכדור הארץ נראה כאילו הכוכבים זזו ממקומם האמיתי . תופעה כזאת נצפתה על ידי אסטרונומים בראשותו של ארתור אדינגטון בליקוי חמה שהתרחש בשנת 1919 . תפקידו היה לבחן את התאורים הטכניים בבקשות לפטנטים שהגשו . הוא גלה ענין רב בבדיקת הדגמים של הממציאים , ומכיון שעבד מהר , נותר לו פנאי רב לחשב על מחקריו . בשנת 1905 הוא פרסם קבוצת מאמרים בנושאים פיסיקליים שונים : על תורת היחסות הפרטית , על האפקט הפוטו - אלקטרי ועל תופעות נוספות . המסקנות שאליהן הגיע במאמריו היו מהפכניות ורבים מן המדענים חלקו עליהן . אולם במרוצת הזמן הן השפיעו השפעה רבה על המדע החדיש , והכל הכירו באינשטין כבאחד מגדולי ההוגים בהיסטוריה האנושית . אינשטין בברלין בשנת 1908 , לאחר שבקשתו הראשונה נדחתה , הצליח אלברט אינשטין לקבל משרה זוטרה באוניברסיטה של ברן . בשנה שלאחר מכן הוא כבר היה מכר בעולם המדע , וקבל משרה בכירה יותר באוניברסיטת ציריך . ב - 1911 נתמנה אינשטין כפרופסור באוניברסיטת פרג , ובשנת 1913 הזמן לברלין , שהיתה אז מרכז חשוב של מחקר מדעי . בשנים שלאחר מכן הוסיף אינשטין לפתח את רעיונותיו , אך רק המדענים ידעו עליו ועל תורותיו . רק בשנת 1919 , אחרי מלחמת העולם הראשונה , התפרסם שמו בקרב הצבור הרחב . במרס של אותה שנה חל לקוי חמה מלא . לקוי זה נתן בידי המדענים הזדמנות ראשונה לבתן את תורת היחסות הכללית של אינשטין , שעל פיה קרני האור מתעקמות במעברן ליד השמש . תחזיתו של אינשטין התאמתה , ומכאן ואילך הוא היה לדמות מכרת בעולם . הרב לא הבינו אמנם את תורתו , אך הכירו בגאוניותו . אינשטין הזמן להרצות באוניברסיטאות בכל רחבי העולם . הוא נסע ממקום למקום והסביר את תורתו למדענים אחרים . בשנת 1921 קבל אינשטין את פרס נובל לפיסיקה , לא על תורת היחסות , שהיא המפרסמת מכל תגליותיו , אלא על הסבר האפקט הפוטו - אלקטרי , שפתח את הדרך לתורת הקונטים . בעשר השנים הבאות הוא חי בברלין ומפעם לפעם יצא להרצות בארצות אחרות . הבדור החביב עליו היה נגינה בכנור . אינשטין בארצות - הברית בשנת 1933 עם עלות היטלר לשלטון בגרמניה , היה אינשטין נתון בסכנה לא רק משום שהיה יהודי אלא משום שמתח בקרת על הכנותיה של גרמניה למלחמה . הוא שהה אז מחוץ לגרמניה והחליט שלא לשוב אליה . הוא הגר לארצות - הברית וקבל בה משרה ב " מכון ללמודים מתקדמים " בפרינסטון שבמדינת ניו ג'רסי . ה " מכון " לא דמה לאוניברסיטה רגילה . המדענים שעבדו בו היו חפשים לפתח את רעיונותיהם ולערך מחקרים לפי יזמתם . המוסד הזה הלם את אינשטין , שלא אהב מעולם לשאת הרצאות על נושא קבוע . ב " מכון " הוסיף אינשטין לעבד על התאוריות המדעיות שלו . העבודה הרבה נתקה אותו מן הצבור , אך הוא לא אבד את המגע עם הבעיות שעמדו ברומו של עולם ; הוא עזר למדענים ולסטודנטים יהודים , שנאלצו לברח מגרמניה הנאצית . אינשטין התגורר בפרינסטון יותר מעשרים שנה . התושבים ראו אותו לעתים קרובות עובר ברחוב כשהוא לבוש באפדה ישנה ושערו הלבן הארך מתבדר ברוח . הוא שנא טקסים רשמיים וחש עצמו שלא בנוח בחליפות הדורות . על אף כל השגיו ותהלתו , לא אבד מעולם את חוש ההומור שלו . אינשטין והפצצה הגרעינית בשנת 1939 , זמן קצר לפני שפרצה מלחמת העולם השניה , פנו מדענים אל אינשטין ובקשו את עזרתו בהכנת הפצצה האטומית , המבססת על תגליותיו . אינשטין נמצא במצב קשה מאין כמוהו . כל חייו הוא התנגד לאלימות ולהרס . אולם הוא ידע שהפצצה הגרעינית תהיה דרושה להגנת העולם מפני גרמניה הנאצית . הוא כתב בענין זה אגרת אל נשיא ארצות - הברית רוזולט , ועד מהרה התחילה העבודה על פתוח הפצצה . מיד לאחר תם מלחמת העולם השניה , נסה אינשטין לשכנע את השלטונות להשתמש באנרגיה הגרעינית למטרות שלום בלבד , אך לא הצליח בכך . אינשטין והציונות כל ימיו היה אינשטין ער לבעיות העם היהודי ולשאיפתו לחדש את חייו הלאמיים בארצו . הוא שמש יושב - ראש כבוד של חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים , והתענין בהתקדמותם של מוסדות מדע אחרים בארץ - ישראל . לאחר שגלה מגרמניה , הציע לו ד"ר חיים ויצמן , נשיא ההסתדרות הציונית , כהנה ב " מכון זיו"( כיום " מכון ויצמן") או באוניברסיטה העברית . אינשטין דחה את ההצעות . אחרי מות ד"ר ויצמן , נשיאה הראשון של מדינת ישראל , הציע דוד בן גוריון , ראש ממשלת ישראל , לאינשטין , שיסכים לקבל את הכהנה הרמה , אך אינשטין סרב באמרו , כי הוא מבקש להקדיש את כל כחותיו למדע . יחסות , תורת מכון ויצמן למדע פוטון פצצה גרעינית קונטים , תורת תא פוטואלקטרי

קודם  |  הבא