אורפאום ואורידיקה

עמוד:131

הרמס ( הוא מרקורי ) שליח האלים מלווה את אורפיאוס ואורידיקי בדרכם מן השאול אל עולם החיים אולם שני האהבים לא הגיע ( אל יעדם ונאלצו להיפרד לנצח , בגלל טעותו של אורפיאוס אדיפוס מלך תבי מקריב קרבן לאורקל שבדלפי , בתקוה שזה יגלה ל ( את האמת על מוצאו . פרט מתבליט על מכסה סרקופג - ארון קבורה קדום מאבן ( הוא מרקוריוס ) ללוותם בדרך . כל הדרך נמנע אורפאוס מלהפנות ראשו לאחור , אך כאשר הגיע סמוך לפתח שממנו יוצאים אל העולם , הסתכל אחורה . הוא רצה להוכח אם אשתו האהובה אכן הולכת אחריו . היא היתה שם , אך מיד נסוגה אחורה , הפתח נסגר והוא לא ראה עוד את פניה . מאז נדם נבלו . בצערו הרב פגע אורפאוס בכבודן של נשי תרקיה , שהיו חוגגות את חגו של אל היין בכחוס והוא דיוניסוס ) , והן התנפלו עליו וקרעו אותו לגזרים . האגדה על אורפאוס שמשה נושא להרבה יצירות ספרותיות ואמנותיות עתיקות וחדישות , לרבות סרט קולנוע . אלי יון ורומא נזוזות מיתולוגיה אורפז ( אורבוך ) , יצחק סופר ישראלי . משלב ביצירתו מציאות ודמיון , סמלים ופיוט ויוצר עולם גדוש במוזריות ובארועים חסרי הגיון . יצחק אורפז נולד בברית - המועצות ב - 1923 , וב - 1938 עלה לארץ - ישראל במסגרת " עלית הנער". היה חבר קבוץ שמיר , ואחר כך שרת בצבא הקבע אורפז למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים . בראשית שנות ה - 50 הוא החל לפרסם ספורים קצרים ב " על המשמר". אלה היו ספורים פוליטיים , בעלי תכן סמלי ופסיכולוגי . מציאות ודמיון בעלי משמעות סמלית במסה " הצלין החלוני " שכתב ב - 1982 מתאר יצחק אורפז את יסורי הנפש של האדם החי חיים חסרי פשר , הגיון וחק . הוא מגדיר את הצלין החלוני כ " עולה רגל שאין לו מקום קדוש . צלינותו היא תנועת נפש , צמא מסים , אי שקט , מרי , עליה לרגל שהיא תכלית לעצמה". על הצמא הזה למשמעות ועל אי השקט והמבוכה , הנובעים מתחושת ריקנות , כותב אורפז בספרו " מסע דניאל"( 1969 ) , המתאר את קורותיו של צעיר המחפש מרפא לנפשו , ושואף לתת משמעות לחייו , וכן במרבית יצירותיו . דמיותיו נוטות להרס עצמי , כמו האיש והאשה ב " נמלים"( 1968 ) , החיים בבית ההולך ונהרס עקב פשיטת הנמלים עליו . אורפז מיטיב גם לתאר את המציאות כפי שהיא . תשעה ספורים בעלי אפי מציאותי , שעלילותיהם מתרחשות בעירה במזרח אירופה , כנס אורפז בספרו " רחוב הטומוז'נה"( 1979 ) . עוד מספריו ; " מות ליסנדה"( 1964 ) , " ציד הצביה"( 1966 ) , " עיר שאין בה מסתור"( 1973 ) , מחזור עתליה . הכולל את " בית לאדם אחד"( 1975 ) , " הגבירה"( 1983 ) ו " העלם " ( 1984 ) , " רכלה הנצחית"( 1987 ) , " אהבות קטנות , טרופים קטנים"( 1992 ) - ספורים על נשים וגברים שנקלעים למצבים מפתיעים בקשרי האהבה שלהם , ו " לילה בסנטה פאולינה"( 1997 ) - קבץ ובו ספורים חדשים וכן הנובלה " נמלים". עברית , ספרות - יוצרים בני זמננו אורקל כך נקראו בתי - המקדש ביון וברומא העתיקות , שבהם ענו הכוהנים , בשם האלים , על שאלותיהם של בני אדם שנמצאו במצוקה או עמדו לקבל החלטה חשובה . גם התשובות נקראו בשם זה . במקרים רבים היו התשובות שמסרו הכוהנים מפי האלים מערפלות ודו - משמעיות . הכוהנים פרשו אותן לשואלים וקבלו מתנות בשכרן . לפעמים היה השואל נשאר ללון במקדש , וכשקם משנתו ספר את חלומו לכוהנים , והם פתרו לו אותו . המקדש המכרסם ביותר מסוג זה עמד בדלפי שביון . אורים ותמים דלפי יון העתיקה - תרבות יון נביא , נבואה אורתופדיה ענף בופואה העוסק ברפוי מחלות ופגיעות של מערכת התנועה והחלקים הקשורים אליה : עצמות . מפרקים , רצועות , גידים ושרירים . בעת העתיקה התרכז רב הטפול האורתופדי בתקון ובטפול בעוותים המופיעים בשלד של ילדים , ומכאן השם

קודם  |  הבא