אבן וירגה , שלמה

עמוד:26

אבן גבירול , שלמה ( רשב"ג ) אחד מגדולי המשוררים והפילוסופים העברים בספרד במאה ה - 11 , בתקופה המכנה " תור הזהב". שיריו מבטאים את מכאוביו ומצטינים בבטוים העז . מקצת שיריו מלאי שמהת חיים , ומקצתם מלאי תלונה על מצבו העגום . שירת הקדש שלו מבטאת את סבלו של העם היהודי הנמצא בגלות והכמה לגאלה . מעטים הפרטים הידועים על חייו של אבן גבירול , וגם הם שאובים משיריו . הוא חי כנראה בשנים 1021 - 1058 . נראה שהתיתם בגיל צעיר ונזקק לתמיכתם של עשירי עירו סרגוסה . משתי הקינות שהקדיש ליקותיאל בן יצחק אבן חסן , עולה כי זה שמש לו כפטרון . בכל זאת , הוא לא חסך את שבט לשונו מנכבדי הקהלה בסרגוסה , ובשיריו שלח בהם חצי לעג ובוז . אלה שנאו ורדפו אותו , והוא היה לאדם מר נפש ומתבודד . הוא גם לקה במחלת עור קשה , שגרמה לו נדודי שנה והסבה לו סבל רב . אולמי למרות כל קשייו ומכאוביו , הצליח אבן גבירול לרכש ידע רב במקרא , במדרשים ובתורת הסוד היהודית , במדעים , ובשפה ובספרות הערבית . במקורות אלה הוא מצא את החמרים שהזינו את שירתו . כאבי רב ומכתי אנושה כאבי רב ומכתי אנושה , וכחי סר ועצמותי חלושה , ואין מברח ואין מנוס לנפשי ואין מקום תהי לו בו נפישה . משורר רב רגש ופילוסוף הריף את שירו הגדול " אזהרות " על תרי"ג המצוות כתב אבן גבירול בהיותו בן שש - עשרה בלבד . שירו הנשגב " כתר מלכות", שהוא המנון נעלה לאלוהים , הכנס לסדר התפלות של יום הכפורים . גם שירי קדש אחרים משלו נכנסו לסדורי התפלה . בשירי החל שלו הוא כתב על אהבה ומשתה . באחד משיריו , שהכיל מאות בתים ורק עשרות מהם נותרו , הוא תאר בחרוזים את כללי הדקדוק העברי . אבן גבירול נחן במחשבה מפלפלת וחדה כתערי שבאה לידי בטוי בספרי הפילוסופיה והדת שכתב . הוא היה חדשן ונועז בדעותיו על מקורו של העולם , פיוטי ורגשן בתארו את יפי הטבע ואמן הסגנון בשפה העברית . מכתביו הפילוסופיים הגיעו אלינו שנים : הספר " מקור חיים", ו " תקון מדות הנפש", שנכתבו במקורם בערבית . " מקור חיים " נכתב בצורת שאלות ותשובות . תכנו של הספר לא העיד על מוצאו היהודי של כותבו , וקוראיו חשבו שהוא מסלמי . המקור הערבי של " מקור חיים " אבד . ובידינו נמצא תרגום לטיני שלו מימי הבינים וגם קטעים בעברית . שתרגמו במאה ה - 13 . בזמננו תרגם הספר לעברית מן התרגום הלטיני . חבורו הפילוסופי השני , " תקון מדות הנפש", תרגם לעברית ב - 167 ו בידי רבי יהודה אבן תבון , ובזמננו הוא תרגם מחדש אבן תבון , משפחת עברית , ספרות - היצירה העברית בספרד תור הזהב אבן ג'נאח , יונה מגדולי הבלשנים העברים בימי הבינים . שלט שליטה יסודית בשפה ובספרות הערבית והיה בעל סגנון ערבי קל ונאה . התפרסם גם כרופא . חי בשנים 990 - 1050 . יונה אבן ג'נאח נקרא בערבית אבו אלוליד מרואן אבן ג'נאח , וכנויו היה - רבי מריכוס . הוא נולד בקורדובה שבספרד . שקד על למוד כתבי הקדש והשכה העברית ולמד גם רפואה . בשנת 1012 נאלץ אבן ג'נאח לצאת מקורדובה יחד עם כמה מבני עירו . לאחר נדודים ממשכים הוא השתקע בסרגוסה ובה כתב את כל חבוריו . הוא רכז סביבו חוג של אנשים שעסקו במדע , וכתב בשביל תלמידיו הצעירים כמר מחבוריו . בכתביו נכרת השפעתו של הבלשן יהודה חיוג', אך הוא גם התנצח אתו . בהקדמה לספרו החטוב ביותר מותח אבן ג'נאח בקרת קשה על בורותם של מתנגדיו , ומגן על דרכו בהסתמכו על הגאונים - ראשי הישיבות בבבל לאחר תקוכת התלמוד . בחקר שרשי הלשון התבסס אבן ג'נאח על המקרא . על פרושי חז"ל ועל השואה עם הלשון הערבית . פרושיו הנועזים הקימו לו מתנגדים חריפים . אבן ג'נאח כתב גם ספר רפואה אולם עקבותיו נעלמו . חבוריו החשובים ביותר בחקר קלשון הם " ספר הרקמה " ו " ספר השרשים", שבו הביא רשימה של כל השרשים המופיעים במקרא , מסדרים בסדר אלפביתי ובצדם פרושיהם . שני הספרים נכתבו בערבית ותרגמו לעברית בידי רבי יהודה אבן תבון . אבן תבון , משפחת דקדוק חיוג', יהודה ערבית , לשון וספרות תור הזהב אבן וירגה , שלמה חנם יהודי , סופר ופילוסוף . חבר את הספר שבט יהודה , העוסק בגורלו של עם ישראל . הי בסוף המאה ה - 15 ובתחלת המאה ה - 16 . שלמה אבן וירגה נולד בספרד . עם גרוש ספרד הוא עבר לפורטוגל , ולאחר גרוש פורטוגל , ב - 497 ו , חי כאנוס . בשנת 506 ו עבר אבן וירגה לאיטליה וחי בגלוי כיהודי . באיטליה הוא כתב את הסכר " שבט יהודה", על גורלו של עם ישראל ועל רדיפות היהודים לדורותיהם בסכרו זה נסה אבן וירגה לתהות על פשר השנאה לישראל , והוא מביא בו תשובות על טענות שונאי ישראל ואף מטיף לבני עמו בעניני מוסר וחברה . פרק גדול בספר מקדש לתאור בית - המקדש ולפלחן חג הפסח ויום הכפורים . הספר כולל חומרים ממקורות שונים ומתקופות שונות בחיי העם היהודי . מתקופתו , יש בו נושאים שבהם הוא מקור יחיד . חשיבותו של " שבט יהודה " היא בהשקפות הבקרתיות שהספר מיצג בתולדות המקשבה ההיסטורית של עם ישראל . וירגה מטיף לסובלנות דתית ומגיע למסקנה כי מקור הרעה של עם ישראל הוא הגלות . שראשיתה בחרבן בית שני הספר הופיע בהרבה מהדורות והיה בדורות הקודמים ספר קריאה עממי . אנוסים גרוש ספרד

קודם  |  הבא