עמוד:179

האשדות המזרחיות קצרות אפוא מן האשדות המערביות . פרשת המים הראשית עוברת בבמת ההר , שהיא רצועת הארך המישורית פחות או יותר המחברת את המקומות הגבוהים ביותר באזור . היא קרובה לשקע הירדן יותר מאשר למישור החוף . הרי הנגב כוללים את ההרים , הבקעות , המישורים והעמקים המשתרעים מבקעת באר - שבע עד לדרך המחברת את עצמון ( אלקצימה , בתחום מצרים , ליד הגבול הבין - לאמי ) אל אילת . שיאם הוא הר רמון שבנגב המרכזי , שגבהו 1,033 מטרים . רחבם המרבי , מעצמון עד עמק הערבה , כ - 80 קילומטרים . בגלל המבנה הגאולוגי שלהם ומעוט הגשמים היורדים עליהם , מתאפינים הרי הנגב , בנגוד להרי המחצית הצפונית של הארץ , בצורות חדות , לא מעגלות , ובמורדות תלולים . הנחלים החורצים אותם הם כלם נחלי אכזב , שגם בחרף מושכים מים לעתים רחוקות בלבד , אבל כאשר יורד על הנגב גשם חזק , ולו לזמן קצר בלבד , כפי שקורה לא אחת באזור זה - מתמלאים הואדיות כמיות עצומות של מים . אלה - שבמקרא קרויים " אפיקים בנגב " - זורמים אז בשצף - קצף ומסלקים בכח איתנים כל מכשול הנקרה בדרכם . לא מעט בני אדם נפלו קרבן לזרמי פתע אלה . הארכים בנחלי הנגב הם נחל פארן , המקבל יובלים רבים ממרכז הרי רמון , ונחל צין - שניהם פונים צפונה - מזרחה , אל הערבה ; ואלו נחל מצרים ( ואדי אלעריש ) ונחל הבשור פונים צפונה - מערבה , אל הים התיכון . תופעה אחרת האפינית לנגב , שאין דגמתה בשום מקום אחר בארץ , וגם בעולם היא נדירה למדי , היא המכתשים . אלה הן שקערוריות עגלות או מארכות , סגורות מכל עבריהן ורק מוצא אחד להן , שדרכו מתנקזים המים הנאספים בהן . יש שלושה מכתשים כאלה בנגב . הגדול שבהם הוא מכתש רמון שבמרכז הנגב , שארכו 40 קילומטרים , רחבו המרבי 9 קילומטרים ועמקו ביחס לסביבתו עד 400 מטרים . שני המכתשים האחרים , הקטנים יותר , נמצאים בצפון - מזרח הנגב : המכתש הגדול ( מכתש חתירה ) והמכתש הקטן ( מכתש חצרה ) . בקעת באר - שבע משתרעת מצפון להרי הנגב , בכוון כללי מערב - מזרח . גבהה במרכזה , ליד העיר באר - שבע , כ - 250 מטר . היא הולכת ומתרוממת בשפוע נוח כלפי מזרח עד לגבה של 550 מטר , ואחר כך יורדת בשפוע תלול לעבר דרומו של ים המלח . הרי יהודה משתרעים מצפון לבקעת באר - שבע , מחלקיו העליון והתיכון של נחל צאלים , וממצדה עד הר בעל חצור ונחל עוג'א באשדות המזרחיות , ועד נחל שילה , מיובלי הירקון , במערב . הם נחלקים לשלושה חלקים טבעיים ( מדרום לצפון ) : הרי חברון עד ברכות שלמה שמדרום לבית - לחם ; הרי ירושלים , עד רמה ; והרי בית - אל . הרי ירושלים הם הנמוכים ביותר - כדי 100 - 200 מטרים מהרי חברון מכאן ומהרי בית - אל מכאן . הרי חברון מגיעים בהר חלחול שליד חברוןי שהוא הגבוה בכל הרי יהודה ושומרון , לגבה של 1,020 מטרים . שיאם של הרי בית - אל הוא בעל חצור , המתנשא ל - 1,016 מטרים . פרשת המים ( המקום שממנו יורדים המים מערבה או מזרחה ) נמשכת לארך במת ההר , שהיא החלק הגבוה ביותר בהר ואפיה מישורי - רמתי . היא איננה עוברת במרכז ההר , אלא קרוב יותר למזרח , ולכן הנחלים היורדים מהרי יהודה מזרחה , לכוון ים המלח או לככר הירדן , קצרים יותר מאלה הזורמים מערבה , אל הים התיכון . הנחלים המזרחיים גם יבשים רבם , כי הם חוצים אזור דל גשמים - הלוא הוא מדבר יהודה . האשדות המזרחיות של הרי יהודה יורדות בכמה מדרגות . האחרונה שבהן גבוהה ותלולה ביותר ויש שהיא זקופה כקיר , כי הירידה מבמת ההר לשקע הירדן - יותר מ - 1,000 מטרים - מתנהלת במרחק קצר יחסית . לא כן האשדות המערביות , שירידתן מתונה בהרבה . גם הירידה לבקעת באר - שבע מהרי חברון מתונה למדי . הרי שומרון הם המשכם הצפוני של הרי יהודה . הם מסתימים בשתי שלוחות - הגלבע ( השיא 525 מטרים ) בצפון - מזרח והכרמל ( 546 מטרים ) . גבולותיהם הצפוניים הם עמק יזרעאל ובקעת בית שאן . הרי השומרון צרים מהרי יהודה . עמק שכם מחלק את הרי שומרון לדרומיים ולצפוניים . מדרום לעמק שכם מתרומם הר גרזים ( 881 מטרים ) ומולו , מצפון לעמק , הר עיבל , שהוא הגבוה בהרי שומרון ( 940 מטרים ) . בין שני ההרים שוכנת העיר שכם . עמק שכם הוא נחל הבשור לאחר שיטפון . המים העומדים מחלחלים ומעשירים את מי התהום . קירות הלס הזקופים נסחפו על ידי הזרם העז . רוב שטחו של הנגב נכלל ברצועת מדבריות , המשתרעת מחוף האוקיינוס האטלנטי עד מערב הודו . באתור צתיח זה מצויים כ - 450 מיני צמחים . עוד כ - 750 מינים גדלים באתור שבין באר - שבע לערד . בתמונה - שיטת הנגב , כאן במכתש רסון שבהר הנגב - היא מין הגדל בישראל בלבד .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר